|
| מזה שנה וחודש אני מתמודדת עם מחלת הסרטן ,וכשהגעתי מירושלים לבית חולים איכילוב ,התפלאתי שאין חנייה המיועדת לחולים אונקולוגים כמו בהדסה עין כרם,שערי צדק ועוד..,שבהם מטופל זוכה ליחס שונה,ולחולים מוכי גורל,מוקצה מקום המסומן בליווית שומר המיועד רק לחולי סרטן וכניסה חינם לכל שטח החניון,קרוב מאוד למכון שרת שם מתבצעים הטיפולים הלוא פשוטים, זוכרת שהיתי מסיימת טיפול כימי בהדסה עין כרם וכל הדרך עד לרכב היתי מקיאה את נישמתי, אילו זה היה רחוק מה היתי עושה? לא לכולם יש בני משפחה שמלווים אותם, יש גם חד הוריות יתומות מהורים שמתמודדות לבד,(כמוני)וכל בקשתם כרגע מתמקדת בילדים שהותירו מאחור שיקבלו את הסיוע עד שימצא בעזרת ה' מזור.
בבית חולים איכילוב אין מקום חנייה מוסדר לחולי סרטן, ישנם מס מקומות בודדים קרוב למרכז קרינה שבדרך כלל מאויישים, ומה שמציעים לנו זה לקנות חניה בתשלום עם הנחה,(לעג לרש)כל הטענות והמענות שאין לך אפשרות לשלם כי את בתקופה קשה נפלו על אזניים ערלות ,הכל סובב סביב הכסף,וגם מה שהוצע לנו זה לחנות בחניון למטה כשהטיפולים במכון קרינה רחוקים יחסית, לא מועילים,כי בד"כ אינך חשה בטוב ומתקשה להגיע מהחניון ,אין לך אמצעי תשלום,זו בעייה שלך,,אנחנו נאלצים לחשב במהירות,מה עדיף :לחנות קרוב ולהסתכן בדוח או לכתת רגליים (לעיתיםמחוסר ברירה חניתי מחוץ לבית החולים ברחובות סמוכים למרות שצייינו שעלי להישמר משמש ישירה על העור העלולה להגביר את המחלה)ואני בעיצומם של סידרת טיפולים קשהמתמשכת
(חודש וחצי יום יום ) לכאלה שלא מבינים איך מרגישים חולי סרטן בתקופת הטיפולים:חולשה וכאבים בעצמות,סחרחורת, הקאות ,שריפה בגוף,גירודים במיוחד כשחם ומזיעים,גירוד גורם לגרוי יתר של המקום המוקרן,ומה עם האיברים שנקטעו? (עקב הסרטן), ללוא שיער בראש דימוי עצמי נמוך ,,עכשו זו תקופה חמה חום יולי/אוגוסט,לב תל אביב.
באותו יום של דוח החניייה,הגעתי מירושלים ובמשך זמן ארוך לא מצאתי חנייה,והגיעה שיחת טלפון מטכנאי הקרינה בשם שלומי( מספרו והשעה רשומה אצלי בפלאפון,)ובקול לחוץ ביקש להזדרז כי הם צריכים לסיים,בפעם השניה שהתקשר נישמע לחוץ מאוד והתרה שאם לא אגיע תוך דקות ספורות הם הולכים הביתה,ועדיין לא מצאתי חניה ,ומסתובבת ומחפשת והזמן חולף,המקום היחידי שמצאתי פנוי מבלי להפריע לתנועה החוצה,היה על מדרכה סמוך למעבר החצייה(וכלל לא בתוך מעבר החציה)תוך שאני מקפידה להותיר מקום מעבר להולכי הרגל,(בודאי ישנו צילום של הפקח)פקח שעבר במקום חרה לו שהחנייה נעשתה בתוך מתחם 12 המטר ממעבר החצייה וכעס על החוצפה כאילו יצאתי למסע קניות ובילויים,אילו הדבר היה נעשה בתוך העיר ,ונכה חנה כך ויצא לשופינג הפקח בהחלט צודק,אבל לי לא נותרה ברירה,היות ולא דאגו מראש לחנייה נאותה לציבור חולי סרטן ניקלעתי למצב ביש בו עלי להחליט ומהר ...מה חמור יותר ,שאמשיך לחפש חנייה כחוק כאזרחית טובה אבל יסגרו את מכון הקרינה ואפספס טיפול מציל חיים,או חנייה בתוך מתחם 12 מטר תוך מתן דגש לא להפריע לתנועה החוצה...כשכבר הצלחתי להגיע למכון הקרינה באותו היום, שרר שקט מנקה(מהצפון) ניקתה במרץ ואחרוני העובדים כבר החלו לעזוב ,הוקרנתי אחרונה(ניתן לראות בתיק הרפואי)ותוך מס דקות כבר היתי בחוץ,ממהרת ונושפת לכיוון האוטו לפני שיהיה מאוחר מדי,לצערי דו"ח על סך 250 שח הודבק על השימשה.סיימתי את הטיפולים באיכילוב מאחרי שנה וחודש של טיפולים אגרסיביים אינטנסיביים (הרגשה שלי כמו לאחר מגה פיגוע)ברצוני לציין שהשתדלתי לא להגיע עם הרכב עקב בעיית החנייה,אך היו פעמיים שבהם חשתי חולשה איומה ,ולולא הרכב לא היתי מסוגלת לסחוב את עצמי בחום הזה מהישוב שליד ירושלים תוך שעוברים מחסומים ופקקים עד לתל אביב.סך הכל במהלך התקופה הנ"ל צברתי 2 דוחות בלבד על רקע טיפולי ההקרנות,אחד בוטל על ידי עיריית תל אביב ואילו את השני היא מסרבת לבטל למרות הנסיבות.מצער אותי מרגישה שניגרם לי עוול היות ולא איפשרו לי להגיע ולחנות בביטחה כדי לקבל טיפולים מצילי- חיים.
ביקשתי להישפט , אשמח לעיצה מה לאמר לשופט...
|