|
| אינוס הוא, בין היתר, בעילת אישה שלא בהסכמתה החופשית; או בהסכמתה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה (סעיף 345(א)(1) ו- (2) לחוק העונשין).
משמע: לא כל בעילה שהושגה במרמה תהווה אינוס. המרמה צריכה להיות מהותית כאמור.
דוגמה: פסיכולוג מסביר למטופלת שלו, שכדי להשתחרר מעכבותיה המיניות רצוי שתקיים אתו יחסי מין, כחלק מהטיפול. האישה מתפתה. בהנחה שההסבר של הפסיכולוג שקרי, וכל מטרתו להשיג יחסי מין, המעשה הוא אינוס. האישה לא הסכימה ליחסי מין סתם, אלא מתוך הנחה, שהם חלק מהטיפול.
לעניין זה אזכיר, כי בעילה אינה בהכרח יחסי מין מלאים. לפי ההגדרה שבחוק, בעילה היא החדרת איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה; מכאן שקל למדי לבעול אישה במרמה במסגרת בדיקה רפואית, טיפול פסיכולוגי או "הסרת כישוף".
לעומת זאת, אם בחור מבטיח לבחורה עבודה בבנק שבו הוא עובד, אם תסכים לשכב אתו, והיא מסכימה; אך בדיעבד מתברר, שלא הייתה לו בכלל סמכות לסדר עבודה כאמור, והוא לא התכוון למה שאמר - הוא עבר עבירה של קבלת דבר במרמה, אך לא עבירת אינוס. המרמה הייתה רק לגבי הדבר שיתקבל בתמורה; לא לגבי המעשה המיני עצמו.
ולעניין מרמה באשר למיהות (זהות) העושה: אם אדם משיג יחסי מין מאישה כשהוא מתחזה לבעלה (למשל, במסיבת תחפושות); או בזכות מסכת שקרים באשר למעמדו החברתי ומצבו הכלכלי; או באשר לנטייתו המינית (למשל, אישה לסבית שמתחזה לגבר כדי לשכב עם אישה אחרת, שאינה לסבית) - זה אינוס;
אבל מי שבועל אישה שמלאו לה שמונה עשרה שנים עקב הבטחת שווא לנישואין תוך התחזות כפנוי למרות היותו נשוי, אינו עובר בכך עבירת אינוס, אלא עבירה קלה יותר (בעילה אסורה בהסכמה), שעונשה עד שלוש שנות מאסר בלבד (סעיף 346 (ב) לחוק).
ייתכנו, כמובן, מקרים גבוליים, שלגביהם קשה להחליט אם העבירה היא אינוס או קבלת דבר במרמה, או אם בכלל נעברה עבירה, שהרי בתחום הרומנטי יש גם שקרים לבנים, שלא יעלה על הדעת להחשיבם כמרמה (למשל, סביר להניח, שלא יעמידו לדין גבר, על שחבש פיאה נוכרית, בטענה, שהתחזה לבעל שיער; או אישה, שלבשה חזייה מרופדת, בטענה, שהתחזתה לבעלת חזה שופע).
יש לא מעט פסקי דין בנושא זה, ולא כולם התקבלו בהסכמה פה אחד (ראי, למשל, ע"פ 9274/08, פלוני; ע"פ 10733/08, גולדבלט; ע"פ 2411/06, סלימאן; ע"פ 7024/93, פלח, ועוד).
|