|
| איני רוצה למכור להם את חלקי בגג, זהו גג משותף וכך ראוי שישאר, כל עוד אין למגיש תימוכין קנייניים. מה שקורה הוא ממש שערוריה, מגישים בקשה לבניה בלתי חוקית (כהגדרת רובינשטיין) בשרירות הועדה יכולה להחליט כי הלן אייזן לא מעניין אותה, והלך עליך! נכון קניינית הגג לא הלך, אבל מה יש לך מזה? כל הזמן מונפת חרב הזכויות התכנוניות שניתנו, לדידי שלא כדין, לדיירי הקומות העליונות, אח"כ הועדה המקומית יכולה גם היא להתחכם ולתת היתר בניה, ואתה צריך לרוץ לבתי משפט כדי לעכב. זו אינה פגיעה בזכות הקניין הקדושה של סעיף ג מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, זה כבוד האדם? לרוץ לבתי משפט?. אז האמת שהיה פתרון והוא פשוט, והבושה שאף עורך דין איתו נפגשתי לא הציע לי אותו, ולא עלה על דעתו. דע לך שיש פסיקה האומרת, כי אם כבר הייתה הכרעה קניינית "אל לועדות התכנוניות להתעלם ממנה". לפני כשנה מיד שנודע לי שההליך החל, העורך דין שהייתי איתו בקשר היה צריך לאמר לי מיד, רוץ מחר למפקח על בתים משותפים, ופתח בהליך של בירור קנייני, יש לזה שם, של הצהרה קניינית, וזה היה סוגר את ההליך! הבושה היא שעורכי דין שמתעסקים בענף של ועדות ומתפרנסים מהלקוחות המסכנים, בכלל לא עולה על דעתם הרעיון הזה והם גם לא מתמצאים מספיק בחומר. עורכי הדין לא מחפשים להתאמץ ולעזור לך, הם מחפשים את הכסף הקל, המגיעה מהגשת התנגדות לועדה, שמשמעותה, מילוי טופס, ואחר הופעה בפני השטיבל הנקרא הועדה המחוזית, המשמעות, צעקות, פיהוק, חוסר עניין, וליצנות. אז הוא לוקח לך את הכסף ומשאיר אותך עם תוצאות הכישלון. אין להשוות את זה לצורך להופיע בפני בתי משפט, שזו ליטיגציה רצינית, מזה הם חומקים. המסקנה שלי: למרות דברי הרהב, זכות הקניין היא הזכות הנרמסת ביותר במדינת ישראל!
|