"החלטתי להתגרש! אני מנהלת רומן עם אישה"

עדי, אם צעירה לשני בנים - דני ויוסי. נשואה לניר כחמש שנים, ובמהלך הקשר ביניהם לאחר הלידה של בנם הבכור עדי הרגישה ריחוק מניר. ניר, עבד עד שעות מאוחרות ולא היה שותף בגידול הילדים. 

עדי ניסתה לדבר עם ניר על מנת להגיע להסכמה, ניר כעס ואיים כי ידאג שהוא יגדל את הבנים והיא תצא "עם התחתונים" (ציטוט מדויק). עדי מיהרה אליי, והספקתי להגיש בשמה תביעת מזונות ומשמורת לבימ"ש (יום אחד לפני ניר). ניר כמובן הגיש תביעת גירושין קשה מאוד כנגד עדי אליה כרך את ענייני הרכוש, משמורת ומזונות. 

כשהגענו לבית המשפט, עדי הנחתה אותי לפעול כדי להגיע מהר ככל האפשר להסכמות, וכך היה. הסכמנו להפחית את המזונות ולהתגמש בזמני השהות עם הילדים, עדי ויתרה על כתובתה והם התגרשו. 

גירושין ובגידות – עמדת בית הדין הרבני

כאשר האישה בוגדת: הכלל - במקרה שהאישה בגדה וזה הוכח אזי היא אסורה על בעלה (אסור לה עוד להיות עם בעלה – חובה לגרש אותם) ואינה זכאית למזונות וגם לא לכתובה. לפעמים בית הדין יכול גם לנשל את האישה מזכויות נוספות. 

בגידה יש להוכיח, לא די בטענת הבעל כי הוא תפס את אשתו בוגדת. על הבעל להוכיח את מעשה הבגידה בעדים, בראיות פוזיטיביות, אשר צריכות להיות מפורטות לרבות מקום האירוע והיום. 

אם האישה מודה שהיא בגדה, אין בכך כדי להוות ראיה לצורך כך שהיא אסורה על בעלה. אך יש בכך די כדי לפטור את הבעל מלשלם כתובה ומזונות אישה. 

מנגד, אם האישה נחקרה ובית הדין הגיע לכלל מסקנה כי היא בגדה מכוח העדות שלה, אז ניתן יהא להתייחס לעדותה, ואז היא אסורה על בעלה. 

מעבר להיותה אסורה עליו אם האישה אומרת כי בגדה בבעל אזי היא מפסידה את מזונות האישה ואת הכתובה.  רק במקרה בו הבעל יסרב להתגרש בשלב זה, היא תהיה זכאית למזונות.