המצב המשפטי בנושא גניבת זרע

המדובר בסיוטו של כל גבר, היכרות של לילה אחד (סטוץ), או אף קשר רומנטי רציני יותר, המסתיימים בהריון לא רצוי מבחינת הגבר, שהיה בטוח, כי התעברות האישה אינה אפשרית. במילים אחרות, ישנם מקרים בהם למשל, גבר פוגש אישה והשניים מקיימים יחסי מין, שאינם מוגנים, לאור טענת האישה, כי אינה מסוגלת כלל להרות, או שהינה נוטלת גלולות וכדומה. כל זאת כאשר, כל מטרתה של אותה אישה, הינה להיכנס להיריון מזרעו של הגבר וזאת מבלי ידיעתו. כמו כן, בכדי לזכות בתשלום דמי מזונות, עבור הרך שייוולד, מצדו של הקורבן. 

בכתבה זו, תלובן הסוגיה בדבר מה ניתן לעשות, אם בכלל, במקרה של גניבת זרע? 

ומהו המצב המשפטי בנושא?

עילת גניבת זרע 

כיום סוגיית גניבת הזרע אינה מעוגנת באופן ישיר בחקיקה ואינה מופיעה בספר החוקים האזרחי ואף לא, זה, הפלילי. עם זאת, קיימת אפשרות עקיפה לתבוע במקרים של גניבת זרע. קרי, ניתן לתבוע במישור האזרחי אם באמצעות דיני הנזיקין, או בעזרתם של דיני החוזים. 

במסגרת דיני הנזיקין ניתן לתבוע את גנבת הזרע בטענה שזו הציגה בפני הגבר, התובע, מצג שווא לפיו אינה מסוגלת להיכנס להיריון, כאשר לבסוף התעברה במרמה, על כל ההשלכות הכרוכות בדבר מבחינת הניזוק. 

מתוך עולם דיני החוזים נולד, בין השאר, עיקרון תום הלב, בו ניתן להשתמש בתביעה אפשרית כנגד אישה אשר גנבה זרע מגבר, בחוסר תום לבה ובמניפולציות כנגד רצונו. 

חרף הנ"ל, הרי כי כבכל הליך משפטי ואף כאשר המדובר בדין האזרחי המחמיר פחות על הגבר הטוען שנגנב ממנו זרעו, לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש. ואם לא די בכך, הרי שמטבע הדברים יהא קשה לגבר התובע לעמוד בנטל הראייתי.

שכן, המדובר במעשים המתבצעים בצנעה, מה שהופך את הסיטואציה "למילה שלו" למול זו של הנתבעת.

נקודת המוצא של בתי המשפט

כלל ידוע בכל הנוגע לגורלם של ילדים קטינים הינו, כי טובת הילד מהווה עיקרון על המנחה את שופטי בית המשפט ולרוב גובר על כל שיקול אחר.

אף במקרה דנן, נקודת המוצא של בתי המשפט בכל הנוגע לגניבת זרע הינה, כי אף ובאמת נגנב זרעו של גבר, הרי שעליו לדאוג לרך הנולד, שטובתו גוברת. מחזקת את הדברים הנ"ל, גישת הפסיקה, הקובעת כי גבר אחראי לא פחות מן האישה, לגבי התוצאות האפשריות של מגע מיני לא מוגן ועליו לעמוד על שלו, ולהשתמש באמצעי מניעה. כל זאת, לאור הסיכוי, אף הקלוש, כי אותה פרטנרית תתעבר ותיכנס להיריון לא רצוי, מבחינת הגבר.

כפיית הוכחת אבהות 

כיום לאור תיקון חוק מידע גנטי, ניתן לכפות על האב במקרה שזה טוען שהיילוד אינו שלו, לערוך בדיקת רקמות, אשר תוצאותיה, בדבר זהות האב, הינן כמעט מוחלטות. במילים אחרות, גבר שזרעו נגנב והלה מעוניין להתחמק מתשלום דמי המזונות לנולד, בטענה כי אינו האב, ניתן להכריחו לבצע בדיקת רקמות אשר תוכיח את האמת. 

במידה ואותו גבר מסרב לעבור את הבדיקה הנ"ל הרי, מבחינה משפטית, חזקה על גבר המתחמק מהבדיקה, כי הינו מודע לאמת ולכן לרוב יוכרז כאבי הילד ויהא חב בדמי מזונותיו. בנוסף, אותו גבר סרבן עלול לעמוד בפני הליכים פליליים נגדו, כגון קנס ואף מאסר. 

גניבת זרע בפסיקה 

כאמור, לאור עיקרון טובת הילד, לרוב ייטו בתי המשפט לחייב את האב בדמי מזונות ילדו ויידחו תביעת נזיקין כנגד האם. שכן, קיים חשש שבמידה ותחוב האם בתשלום לאב, הרי הדבר יבוא על חשבון רווחת הקטין. עם זאת, לאחרונה ניתנו 2 פסקי דין מעניינים, אשר דווקא חייבו את האם בפיצוי האב, לאחר שעשתה שימוש בזרעו ללא רצונו. 

בפסק הדין הראשון, נפסקו לטובת הגבר סכום דמי המזונות, בהם יהא חב לתינוק. כמו כן, חויבה האישה בפיצוי, הגבר על עוגמת הנפש שנגרמה לו מהפרשה. עם זאת חשוב לציין, כי נקבע שהתשלום, שנפסק לגבר, יועבר אליו, לאחר שהקטינה במקרה, תהפוך לבגירה ובכך בא לידי ביטוי עיקרון טובת הילד. 

בפסק הדין השני, נקבע כי התנהגות האישה, אשר הבטיחה לבן זוגה הצעיר, כי הינה עקרה עלתה עד כדי "גניבת זרע". על כן נפסק, כי האישה תעביר לזכות הגבר סכום בסך 110,000 ₪ בגין גניבת הזרע. עם זאת, התובע קיבל אך ורק חצי מן הסכום שנפסק, שכן נקבע כי לגבר ישנו אשם תורם בגובה של 50%. כך, בא לידי ביטוי העיקרון מן הפסיקה, לפיו לגבר אחריות על תוצאות מעשיו בכל הנוגע לקיום יחסי מין, כאשר אף טענות של פיתוי וכדומה, לא יעמדו לזכותו.