|
| שלום רב,
1. ההבדל הוא בקיומו של "המצב המסוכן". קרי: ס"ק 1, דן בניסיון גרידא, כעבירה עצמאית ונפרדת.
ס"ק 2, דן בעשייה, או היעדר עשייה של מעשה "מסוכן" אשר נועד "כדי לגרום למותו של אדם".
לעניין זה ראה ע"פ 03\7894 נסרין מסארווה נ' מ"י (פורסם במאגרים המשפטיים).
שם לדוגמא, ידעה הנאשמת כי בעלה אמור "לנהוג", לכן, "השקתה" אותו בכדורי שינה, כדי שיירדם, ויעשה תאונה.
אכן בפסה"ד דנא נדונה החלופה השניה של סעיף 305 כאמור.
2. ובאשר לשאלה השניה, אין דרישה "ליסוד עובדתי של תוצאה" בעבירה לפי סעיף 305.
היא אפוא, עבירת ניסיון נפרדת, המהווה עבירה התנהגותית בלבד.
לשאלה זו, יפה גם האמור בע"פ 10\295 פלוני נ' מ"י (פורסם במאגרים המשפטיים):
"הגם שמדובר בעבירת ניסיון "מיוחדת" בהיותה עבירת ניסיון עצמאית כאמור, חלה על העבירה דנן המסגרת הנורמטיבית של עבירת הניסיון הכללי, ובכללה סעיפים 25 ו-26 לחוק העונשין כידוע, היסוד העובדתי של עבירת הניסיון הכללי מחייב עשיית מעשה שהוא חוליה בשרשרת מעשים המתבצעים לקראת השגת העבירה המושלמת, מעשה היוצא מגדר שלב ההכנה ומקדם את מבצע העבירה לביצוע מושלם של העבירה אשר לביצועה הוא שואף. היסוד הנפשי של עבירת הניסיון הוא יסוד נפשי של כוונה לגרום לתוצאה האסורה בעבירה."
(השופטת ארבל-פסקה 62)
בהצלחה,
|