|
| כאחת שעשתה את זה, עזבתי תנאים של עובדת ציבור עם משכורת של 8500 נטו. העט יכול היה ליפול ב- 4. אבל בגלל מוסר עבודה אישי לשי היה נופל לי מהיד רק לאחר 11 שעות עבודה בקירוב. נכון, קיבלתי שעות נוספות והכל, אחזקת רכב. כל אלה לא היה בהם כדי למלא את הרצון שלי להתקדם. וגם אצלי האפשרות להתקדם במערכת בטווח הקצר והארוך נחסמה. במעדה רבה הגעתי לתקרת הזכוכית שלי במקום העבודה.
ואז הגיעו התובנות.
1. המקום שבו עבדתי (כולם אמרו לא עוזבים קביעות, לא עוזזים משרד ציבורי וכו'וכו') הוא מלכודת שכר. הכוונה שלי שהתנאים שבו ותפיסת העולם שלי וןשל העובדים בו ושל הסביבה היא כ"כ מקובעת עד שאת לא מצליחה להשתחרר מהלמכודת השכר הזו.
2. השכר שקיבלתי למרות תשלום השעות הוספות לא שווה את השחיקה וביחוד את אי היכולת להתקדם. זה לא לעניין שבמשך שנים אתקבע עם אותה עבודה ואותה דרגה ואותו תפקיד רק בגלל שהמבנה הארגוני לא מאפשר לך להתקדם.
3. שוק העבודה החיצוני קשה. זה נכון. אבל נסי ככל האפשר להעז בכל זאת, לגשת לראיונות וביום שתהיה לך הצעת עבודה להודיע הודעה מוקדמת על התפטרות. ברוח טובה כמובן.
4. והיה והגעת להתפטרות בקשי פיצויי פיטורין על אף שלא פוטרת(אם מגיע לך לפי "המקובל" בארגון בו את עובדת, זה הכי קל) בעיקר אם את ותיקה יש סיכוי גבוה שיאשרו לך פיצויי פיטורין. מניסיון שלי זה עבד.
עזבתי, השתחררתי וכיום אני עו"ד בחוץ. העיקר להעז להיות נחושה ולמרות כל הקיבעונות של הסביבה ואולי גם שלך, נסי את מזלך. אם ניסית והצלחת לא תהיה מאושרת ממך.
|