|
| לאגודה שני נכסים הקשורים לפנאי ונפש: ברכת שחיה וחדר כושר. ברכת השחייה הוקמה לפני כ-30 שנים וחדר הכושר לפני שנים אחדות. כשהוקמה ברכת השחייה היו בישוב 40 בתי אב, והיה ברור לכולם שלא ניתן לתפעל הברכה רק בהסתמך על גביית דמי מנוי ממי שיחפצו במנוי כזה, ולכן הוחלט פה אחד שכל בית אב יהיה מחויב בתשלום עבור תפעול הברכה בסכום קבוע, זאת עד שהישוב יגדיל את מספר בתי האב החברים באגודה, כך שתפעולה יסתמך על מכירת מינויים למי שירצה בכך. כעבור 8 שנים, האגודה מנתה כבר למעלה מ-120 משפחות, התקבלה החלטת אספה כללית פה אחד, שאישרה שבנים ובנות של חברי אגודה, בני זוגם וילדיהם (נכדי החברים...) של כל מי שהיה חבר אז ושל כל מי שיתקבל לחברות בעתיד, יכנסו ללא תשלום על חשבון דמי המנוי בהם מחויבים הוריהם. כבר באותה עת חלק ניכר מאנשי דור המייסדים והמבוגרים יותר מאלה שהצטרפו כחברים באגודה, לא השתמש בשרותי הברכה, אך "חי בשלום" והמשיך לשלם דמי מנוי שכן זכו למעין פיצוי בכך שילדיהם, בני זוגם ונכדיהם נהנו משרותי הברכה במקומם. לאחרונה, כשהישוב מונה כבר כ-340 משפחות ובעוד חודשים אחדים ימנה כ-380 משפחות, נערכה אספה כללית שכונסה כדין, והתקבלה בה החלטה ברוב קולות המבטלת את "ההטבה" שאפשרה כניסת הבנים ומשפחותיהם ללא תשלום כפי שהיה מזה 22 שנים, אך חייבה את הוריהם חברי האגודה להמשיך ולשלם דמי מנוי, ללא כל קשר לכך שאין הם משתמשים בברכה!. הטענה הבסיסית של הרוב היא שבישוב קהילתי "פעם אתה מסבסד אותי ופעם אני אותך...". תחושת הקיפוח קשה אף יותר לאור העובדה שבנכס אחר של האגודה, חדר הכושר שנבנה מכספי האגודה לפני שנים אחדות, מתנהלת שיטת תפעול אחרת, המבוססת על תשלום בו מחויבים רק המשתמשים החפצים בכך. נרשמת, השתמשת- שילמת!, וזאת כיוון שישוב בסדר גודל כזה אמור לתפעל מוסדות פנאי ונופש ממי שבוחר להשתמש בהם ולא מנוהל עתיק שהיה הכרחי לפני 30 שנים. למותר לציין שבאזור הישוב קיימים ישובים קהילתיים דומים, וגם בהם נכסי פנאי ונופש ממומנים מתשלום דמי מנוי ממי שחפץ בכך. להמחשה: כיום משלמים אצלנו כ-700 ש"ח לשנה לבית אב, כאמור, תוך גזלת סכומים אלה מחברים שאינם משתמשים בברכה, לעומת תשלום של כ-2000 ש"ח לו היו משלמים בישובים אחרים: אז למה לא להמשיך ולסבסד את עצמך מכספי המיעוט?!. תחושת העושק והקיפוח מתחזקת גם לאור ההתנהלות ביחס לחדר הכושר: אם ניתן להפעיל חדר כושר על בסיס הצע וביקוש במחירים המשקפים את הענף הכלכלי הזה, צריך להפעיל את הברכה גם כן על בסיס הצע וביקוש ובמחירים המשקפים את המקובל בענף ברכות השחייה!!!. בלתי סביר, בלתי הוגן ובלתי הגיוני להפעיל ברכה בעלויות שהן בערך שליש מן המקובל, על ידי החלטה של רוב אינטרסנטי הכופה החלטה אינטרסנטית, המקפח בעליל מיעוט!!!. אודה על התייחסותך ועל הצעתך באשר לדרך בה ניתן לתקן העוול הנגרם, שבעיניי זה ביטוי של "עריצות הרוב" הגורם לעושק/קיפוח המיעוט. תודה מראש-מיכאל
|