|
| כאמור, בתביעה שכנגד לא יכולה לעלות טענת התיישנות על פי סעיף 4 לחוק ההתיישנות אם "נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות".
באשר לסמכות העניינית שיש לתביעה הראשית לעומת התביעה שכנגד, והצורך למנוע פיצול בין התביעה הראשית לתביעה שכנגד, קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים -
"על כך ש"תביעה שכנגד" היא תביעה המתבררת במסגרת ההליך העיקרי ניתן ללמוד גם מתוך
סעיפים 40(1) ו-51(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן
חוק בתי המשפט). הסעיפים הללו מסמיכים את בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, בהתאמה,
בתנאים מסוימים, לדון בתביעה שכנגד, אף אם לפי טיבה היתה מסורה עקרונית לבית משפט
אחר. כפי שנאמר, "כוונתו השקופה של המחוקק בסעיף-קטן (4) היתה לאפשר לבעלי-דין
להימנע מפיצול הדיון בסכסוך הנטוש ביניהם, כאשר התביעות שיש לכל אחד כלפי יריבו
נוגעות לאותו נושא או לאותן הנסיבות" "
[רע"א 4223/06 פנחס כץ ואח' נ'
ציפורה גוטליב]
|