|
| שלום רב,
אני בת 52, ביולי 2017 עשיתי תאונת דרכים ראשונה שלי מאז שאני מחזיקה
רישיון רכב (משנת 2008). עבר תעבורתי שלי נקי.
מהות התאונה: בנסיעה במדרון תלול בכביש עירוני איבדתי שליטה על בלם
רגל ונכנסתי להלם.
לציין, מחצית הדרך עשיתי בשלום תוך שימוש תקין ורגיל בבלם. אחרי עצירה
קצרה וחניה על אבן מדרכה, משירדתי מאבן המדרכה גבוהה והמשכתי בנסיעה בירידה
משמעותית, כמה שניות לאחר מכן הבחנתי שדוושת בלם רגל מגיבה בצורה לא רגילה (קשה,
לא נלחצת רגיל, כאילו "ספוג") ובראש קפצתי למסכנה הכי גרועה שכנראה נשארתי
ללא ברקסים. בגלל שאף פעם לא נתקלתי בסיטואציה מפחידה שכזו, נכנסתי להלם, סרט
איימה ולא יכולתי לפעול בהיגיון ולנסות לבלום דרך בלם יד, מה גם שאף פעם לא יצא לי
להשתמש בבלם יד לצורך בלימה, לא במסגרת שיעורי נהיגה, ולא במציאות. רפידות בלמים
הוחלפו כחצי שנה לפני קרות התאונה ומאז נסעתי לא יותר מ-3,000 ק"מ. הכביש היה
עמוס (שעות פקקים, 19:00). בעת חירום, כשהגעתי למסכנה שאין לי בלם, ניסיתי רק
להימנע מהתנגשות ולכן ניסיתי להשתלב במקומות פנויים בין שני הנתיבים (עברתי מנתיב
לנתיב) ולמנוע התנגשות בזווית חדה. בכביש לא היו שוליים או נתיב שבו ניתן היה
להימלט, ואינסטינקטיבית הרגשתי שעדיף להתנגש בזווית קהה ככל הניתן. פגעתי בג'יפ סובארו
- XV 2017 שהיה בצד ימין שלי
ונהג הג'יפ טוען שכתוצאה ממכה שקיבל ממני בצדו השמאלי איבד שליטה, עלה על אבן
מדרכה והתהפך מס' פעמים. זה קרה כהבזק. המשכתי בנסיעה ופגעתי ברכב מונית (מדובר
בסריטה ופגם קוסמטי מינורי בלבד) ועוד פגעתי
פגיעת "חזית – אחור" ברכב שהיה לפניי ובזכותו נעצרתי עם גלגל רכבי תקוע
באבן המדרכה. מבחינת הנפגעים, התאונה נחשבת כתאונה עם נפגעים: נהג הג'יפ שהתהפך
אושפז ל-4 ימים עם שבר סגור בצלע (ללא פרפורציה ודמם) ואני עצמי קיבלתי מכה יבשה באיזור
הכתף. בחקירה נאמר לי כהבלם נבדק ולא התגלתה בו בעיה כלשהי. אולם אני הרגשתי
שדוושת הבלם לא מגיבה בצורה הרגילה. לא ניתן לשחזר כרגע מדוע קרה הדבר, אפשר רק
לשער שאולי בעת הירידה מאבן מדרכה בה חניתי למשך כ-4-5 דקות שטיח נכנס מתחת לדוושה.
או שבקפיצה הרגל שלי קפצה ואיבדה את מיקומה.
בסוף החקירה המשטרתית ושימוע נשלל ממני רישיון למשך 60 יום שכבר עברו.
בכתב
האישום רשמו סעיפים שלא קשורים לנסיבות התאונה:
1) מהירות בלתי סבירה
2) סטייה מנתיב הנסיעה
3) אי שמירת רווח
4) התנהגות הגורמת נזק
מסעיפים אלה משתמע שכאילו היתה לי כוונה לעקוף מישהו בעוד שלא היתה
כוונה שכזו ולא עשיתי שום דבר בכוונה אלא כתוצאה מאובדן שליטה על הבלם. אפילו החוקר
בעת החקירה קבע ורשם "אני אומר לך
שלחצת על דוושת הגז במקום דוושת הבלם", דבר שלא קרה לי אף פעם מאז שאני נוהגת
ושקשה לי להסכים איתו.
שאלות:
1) קשה לי כלכלית לממן שירותי עו"ד (אני חד הורית, מגדלת לבד ילדה
בת 9,5 ומתפרנסת מקצבת נכות עקב סכרת
נעורים). בהיעדר עו"ד, האם כדאי לי לגשת ישירות לדיון המשפטי או לנסות
קודם להגיע להסדר טיעון עם המשטרה באופן עצמי?
2) קבעו לי כבר תאריך פגישה לצורך עריכת הסדר טיעון במשטרה. השאלה כיצד
להתנהל בפגישה זו? האם כדאי לכתוב להם ולהביא לפגישה מכתב על כך שאיני מקבלת
את סעיפי החוק שלפיהם אני מואשמת? במידה ותנאי עיסקת הסדר יהיו קשים מדי האם אני
יכולה לסרב ולהגיד שלא מקבלת אותם ומעדיפה לגשת למשפט או להיעזר מעו"ד?
3) עד כמה העובדה כי הרכב משמש לצורך הסעות של אדם חולה המוגבל
בניידות (לרכב ישנו תג לחניה לנכה עבור אימי בת 85 שלא מסוגלת ללכת) יכול
להשפיע לטובת העניין במשטרה ובעיני השופט?
4) מהו העונש המרבי הצפוי שמקובל בנסיבות התאונה שתיארתי ומהו
סיכוי להגיע להסדר טיעון מתחשב?
|