| סעיף 39 לחוק
שירות נתוני אשראי אינו קובע, כי
הנתבע פטור מלהוכיח את תום לבו אלא התובע
צריך להוכיח את העדר תום לבו. אין
שום היגיון בטענה הזאת, וכפי
שכתבתי, אין הבדל מהותי
בין ההגנה לפי סעיף 39 הנ"ל
לבין זו שבסעיף 15(3) לחוק
איסור לשון הרע. ולחיזוק: “לצורך פרשנות 'תום
הלב' בסעיף [39 לחוק
שירות נתוני אשראי, עב"א]
יש לעשות שימוש בחזקות הקבועות
בחוק לשון הרע...” (השופטת
עדי חן-ברק, ת"א
[שלום, חיפה]
16400-07, ירק הגליל בע"מ
נ' דן אנד ברדסטריט ישראל
בע"מ, סעיף
10). כלומר: בהתאם
לסעיף 16(א) לחוק
איסור לשון הרע, הנתבע
יוחזק (ייחשב) כתם
לב, אם יוכיח, כי
הפרסום נעשה באחת הנסיבות המפורטות בסעיף
15, וכי הפרסום לא חרג מהסביר
באותן נסיבות; ובהתאם לסעיף
16(ב) לחוק
יפריך התובע את חזקת תום לבו של הנתבע
(כשהיא קיימת), אם
יוכיח, כי (בניסוח
תמציתי שלי) הנתבע שיקר
ביודעין או מתוך רשלנות (בלי
לבדוק אם הפרסום אמת אם לאו) או
שהתכוון לפגוע בתובע מעבר לסביר. למד להודות בטעויותיך והפסק
להאשים אחרים בהטעיות שלא היו ולא נבראו.
|