|
| ב-ת"א
[שלום, חיפה]
2316-10-08, סלמה זידאן נגד הרשות
לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, אמרה
השופטת חנה לפין הראל:
"כפשוטו, המילה
'עבריין', מגדירה
אדם שעובר או עבר עבירות, ואין
להבדיל בין עבירה אחת או שתיים או יותר.
אכן, גם מי שהורשע
בעבירות תנועה הוא עבריין. אי
לכך, גם אם אמרה הגב'
שורקי [סגנית
מנהל מחוז הצפון של הרשות הנתבעת,
עב"א], כי
התובע עבריין, אמרה אמת.
התובע הורשע בשלושה תיקים של
בניה בלתי חוקית, הוגשו
כנגדו כתבי אישום והוא עד ליום שמיעת
הראיות בתיק זה, העיד על
עצמו, כי הוא עדיין מפר את
צו בית המשפט ואת פסק הדין אשר כמוהו כצו
בתיק, דהיינו, התובע
עדיין עובר את העבירות. ומהו
אם כך אם לא עבריין המפר צווים סדרתי...?”
על-פי תיאור
השופטת, המלה "עבריין"
כלפי אותו תובע הייתה מוצדקת
בנסיבות שנאמרה, ועל כן
בדין נדחתה תביעת הדיבה שהגיש.
עם זאת, אני
חולק, בכל הכבוד, על
המסקנה הכללית, המשתמעת
מדברי השופטת, לפיה כל
עבירת בנייה או עבירת תנועה מכשירה את
נקיטת המלה "עבריין"
כלפי העובר. איני
מקל ראש בעבירות אלה, אך
בעיני אדם סביר, עבריין
הוא מי שעוסק בפשע או מי שעובר עבירות דרך
קבע. על כן, מי
שמפרסם, שפלוני הוא עבריין,
אך משום שאותו פלוני חרג קלות
מהיתר בנייה או חנה במקום אסור, אינו
מפרסם אמת, ואף בהנחה שכן,
אינו מפרסם דבר שיש בו עניין
ציבורי (והאמת לבדה,
בהעדר עניין ציבורי, אינה
מועילה למפרסם לפי סעיף 14 לחוק
איסור לשון הרע). וגם הגנת
תום הלב אינה יכולה לעמוד לאותו מפרסם,
משום שתום הלב נבחן על-פי
סבירות הפרסום (סעיף 16(א)
ו- 16(ב)(3)
לחוק), והאמירה
"עבריין" כלפי
מי שעבר קלה אחת כאמור, לטעמי,
מוגזמת וחורגת מהסביר.
|