התביעות שבתי המשפט סבורים שלא הייתם צריכים להגיש אותם

אז למה בעצם התכוון אותו שופט?

ומעשה (ראשון) שהיה – כך היה.  אדם הזמין כרטיסי טיסה מחברת תעופה עבורו ועבור שני ילדיו ושילם את התמורה. זמן מה לפני הטיסה ביטל את כרטיסי הטיסה. חברת התעופה החזירה לאותו אדם את מלוא תמורת הכרטיס ששילם אך ההחזר נעשה באיחור של כמה ימים בודדים. אותו אדם הגיש תביעה וטען שהוא תבע את החברה בגלל שהתרגז עליה וכי החזר התמורה נדחה על ידם באופן מכוון, באופן בו הנציגים טרטרו אותו ולכן נגרם לו נזק נפשי. בית המשפט דחה את התביעה וקבע שאפילו אם כל מה שטוען התובע נכון, רוגזו על הנתבעת, אפילו אם מובן לו, לא מצדיק את הגשת התביעה ודחה את התביעה על הסף, תוך שהוא כותב שהוא מתאפק שלא לפסוק הוצאות נגד התובע שכלל לא היה צריך להגיש את התביעה.

ומעשה (שני) שהיה – כך היה. אדם הגיע לבריכת שחיה ביחד עם ילדיו בחודשי הקיץ. לאחר שהגיעו למקום, לבריכה הגיע אוטובוס ב-40 נערים של נערים הסובלים מתסמונת דאון. לטענת התובע, אף אחד לא יידע מראש כי אותם נערים אמורים להגיע, וכי במהלך השהיה בבריכה הוא סבל קשות  מנוכחותם. בית המשפט קבע שאף אדם סביר לא היה מגיש מלכתחילה סוג של תביעה כזו, מאחר והמדובר בבריכה ציבורית – הפתוחה לכל סוגי האוכלוסייה, ללא אבחנה כל שהיא, וגם אם המקום לא הודיע מראש על הגעתה של קבוצה כזו או אחרת לבריכה, הרי שהשכל הישר מלמד כי מדובר בדבר צפוי במהלך חודשי הקיץ העמוסים, אשר אף אדם סביר לא היה בא בתלונה עליו.

ומעשה (שלישי) שהיה – כך היה. אדם הפליג בספינת נופש, המופעלת על ידי חברת ספנות. התובע טען בתביעתו כי התבקש לשלם 5 דולר לשעה עבור כניסה לסאונה למרות שבחוברת הפרסום נאמר כי הסאונה כלולה במחיר, ובנוסף לכך, רחמנא ליצלן, נציגי הקבלה דיברו רק רוסית או אנגלית ולא עברית והמים בג'קוזי היו קרים לדעתו. לאחר שבית המשפט שמע את טענות התובע, קבע כי מדובר בטענות שהן "זוטי הדברים" וגם אם כולן נכונות ומדויקות, הרי שלא יתכן כי כל טענה בנוגע לשירות לקוי שאינו תואם את ציפיות הנוסע, או פעולה לא תקינה של מתקן כלשהו ממתקני האוניה תוביל לתביעה משפטית. עוד נקבע, כי גם אם התובע לא היה שבע רצון מהג'קוזי ומרמת היחס של הנציגים אליו, הדרך היחידה היא להדיר את רגליו מטיולים שמארגנת אותה חברה, אך בכל מקרה, עילה משפטית – אין לו.

ומעשה (רביעי ואחרון למאמר זה) – כך היה. אדם הגיש תביעה נגד סוכנות לביטוח לפיצוי על סך של 15,000 ₪ לאחר שלטענתו שלח לה דואר רשום, המכיל מסמכים רפואיים, ואלו אבדו במשרדי הסוכנות. התובע טען כי נגרמה לו עגמת נפש מכך שהסוכנות איבדה את המסמכים במשרדיה ולכן מגיע לו פיצוי. עוד טען התובע כי הוא חושש שאיבוד המסמכים עלול לגרום לאנשים זרים לעיין בהם וללמוד על מצבו הרפואי.  בית המשפט קבע כי מדובר בעיסוק בזוטי דברים אשר טבעו של אדם להתעלם מהם ולהימנע מהגשת תביעה בגינם לבית המשפט, וכי לא כל אירוע שארע לאדם מחייב הפעלת מערכת בתי המשפט , גם אם הוא באמת התרחש. בית המשפט הוסיף כי הוא מאמין לתובע שהמסמכים אבדו, אך בכל מקרה, גם ללא הגשת כתב הגנה היה דוחה את התביעה על הסף, שהרי שממילא איתורם של אותם מסמכים אין בו כדי לאפשר לכל אדם לעיין בחומר הרפואי, שהרי המסמכים הלכו לאיבוד בתוך משרדיה של הנתבעת, והרי ממילא כל החומר הרפואי המקורי של התובע מתנהל בקופת החולים, כך שחשש אמיתי – אין.

קיימים כמובן מקרים נוספים ושלל דוגמאות מגוונת של תביעות מסוגי זוטי דברים, אך התמונה ברורה. בשורה התחתונה חשוב לזכור את הדברים הבאים: זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית, וזכותו של כל אדם שסבור כי נעשה לו עוול – להגיש תביעה, אך הזכות אינה יכולה להוות במה להגשת תביעות חסרות משמעות של ממש, אשר בגינם האדם הסביר אפילו לא היה בתלונה עליהם לצד השני. במילים אחרות – לפעמים העלות (בהגשת התביעה) עולה על התועלת, ולפעמים – בצדק – יש גבול גם לסבלנות ולאיפוק של בתי המשפט בגל הנוגע להגשת תביעות חסרות משמעות.