תלונת שווא כבסיס לתלונת הוצאת דיבה

תביעת דיבה היא בעצם תביעת לשון הרע. חוק איסור לשון הרע אוסר לספר על אדם לשון הרע וקובע כי במידה ואדם מורשע בעבירת לשון הרע, הוא עשוי לנשוא הן באחריות פלילית והן באחריות אזרחית.

נשאלת השאלה: מה הדין של תלונת שווא? האם תלונת שווא במשטרה יכולה לעלות כדי פרסום לשון הרע המצדיק תביעת דיבה, או לא?

לכאורה - כן. מגיש תלונת השווא בעצם מפרסם במשטרה דבר שקרי אודות האדם שכנגדו הוגשה התלונה, ומשכך לכאורה הוא עובר בעבירת לשון הרע המצדיקה תביעת דיבה כנגד מפרסם הלשון הרע. 

אלא שחוק לשון הרע קובע סייג בנוגע לתלונת שווא במשטרה. סעיף 15(8) קובע באופן ברור כי תהא זו הגנה למפרסם לשון הרע אם "הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה".

כלומר, החוק ער לעובדה כי תלונה במשטרה עשויה להידחות, ובכל זאת הוא קובע כי לא ניתן לתבוע את מגיש התלונה בגין לשון הרע.

האם זה אומר שאדם יכול להגיש תלונה שקרית במשטרה בכוונה לפגוע בזולת מבלי להיות חשוף לתביעת דיבה? 

התשובה היא שלילית. בית המשפט בהלכת ריימר (בע"א 788/79) הבחין הבחנה חשובה בין אדם שהגיש תלונת שווא בתום לב – אף כי היא נדחתה, לבין אדם שידע מלכתחילה כי מדובר בשקר והגיש את התלונה במכוון כדי לפגוע בזולתו. 

הגנה סעיף 15(8) – קובע בית המשפט – חלה רק על אדם שהגיש תלונה במשטרה בתום לב ומתוך מחשבה שמעשיו של זולתו עולים כדי עבירה. על אדם כזה חלה ההגנה גם אם לבסוף התברר כי אין בתלונתו ממש וכי היא שגויה מן היסוד. 

לעומת זאת, אדם שידע מלכתחילה כי תלונתו היא שקרית והגיש אותה רק כדי לפגוע בזולתו אינו זכאי להגנת סעיף 15(8). כנגד אדם זה ניתן להגיש תביעת דיבה, והוא יצטרך לשלם פיצויים במקרה של הרשעה.

תביעת לשון הרע שהתקבלה מזכה את התובע בפיצויים כספיים בגין הנזקים שנגרמו לו מחמת הלשון הרע.

מפרסם הלשון הרע יצטרך לפצות את התובע עבור כל נזק ונזק שנגרם לו כתוצאה מפרסום הלשון הרע. 

יצוין כי החוק מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצויים לטובת התובע אף ללא הוכחת נזק. משמעות הדבר היא כי גם אם התובע אינו מצליח להוכיח כי נגרמו לו נזקים כתוצאה מפרסום הלשון הרע, בית המשפט רשאי לפסוק לו פיצויים בגלל עצם פרסום הלשון הרע. הפיצוי הכספי ללא הוכחת נזק מוגבל ל-50,000 ₪ במקרה רגיל ול-100,000 ₪ במקרה בו הוכח כי הלשון הרע פורסמה במטרה לפגוע [סכומים אלה צמודים למדד].