הזכות למחות/להפגין
חופש הביטוי הוא אחד מאבני היסוד החשובים ביותר של חברה דמוקרטית. הזכות למחות ולהפגין היא חלק בלתי נפרד מחופש הביטוי, שנועד לתת לכל אחד ואחד את היכולת להתבטא באופן חופשי. כך כתב בג"ץ [2557/06]:
"זכות ההפגנה והתהלוכה היא מרכיב בלתי נפרד מהזכות לחופש הביטוי. היא מהווה מכשיר מרכזי להבעת דעות, ולהעלאת סוגיות חברתיות על סדר היום הציבורי"
כשמדובר בבני מיעוטים או באוכלוסיות חלשות חשיבות ההפגנה גדולה במיוחד. הזכות להפגין במקרה כזה, אינה רק היבט של חופש הביטוי, אלא משמשת ככלי חשוב ואפקטיבי בהגנה על זכיותיהם של החלשים.
לכל הפגנה מאפיינים משלה ולא תמיד הציבור מקבל באהבה את המפגינים. הפגנות מסוימות יכולות לצרום לאנשים, ועם זאת הזכות להפגין שייכת לכל אחד ואחד ללא תלות בהזדהות של הציבור. בהקשר זה ראוי לצטט את הדברים שכתב בג"ץ ]בג"ץ לוי בעמ' 411]:
"חופש הביטוי וחופש ההפגנה אין משמעותם אך החופש לבטא דברים הערבים לאוזן. חופש התהלוכה אינו רק החופש של ילדים וזרי פרחים בידיהם לצעוד ברחובה של עיר, אלא גם חופש הצעידה של אנשים, אשר דעותיהם אינן מקובלות, ועצם צעידתם מרגיזה ומעוררת כעס אלה כאלה זכאים לצעוד, וזכותם זו אינה קשורה במידת החיבה או הכעס שהם מעוררים"
הזכות להפגין אינה אבסולוטית ויש להתחשב באינטרסים ציבוריים נוספים
הזכות למחות היא זכות יסוד, אך גם זכויות היסוד אינן אבסולוטיות, ובמקרה שזכות אחת פוגעת בזכויות אחרות, נדרש לאזן בין שתי הזכויות.
למעשה כמעט כל הפגנה מגבילה את חופש תנועת כלי רכב וגורמת להפסד לאנשים; נהגים שאיחרו לפגישה חשובה, אנשים שהפסידו שעות עבודה, חולה שאיחר לבית החולים. אך לאור חשיבותה הרבה של זכות ההפגנה – בדרך כלל זכות ההפגנה גוברת על נזק מועט יחסית.
עם זאת, במקרים בהם ההפרה של הסדר הציבורי גבוהה במיוחד ייתכן כי ההפגנה תיאסר. בג"ץ קבע נוסחה לפיה במקרה של נזק גדול ומוחשי וברמת וודאות קרובה לוודאי ניתן למנוע קיום הפגנה.
כללים שחשוב לשמור לשם הפגנה חוקית
על פי החוק, נדרש רישיון להפגנה רק במקרה שמצטברים שלושה תנאים: ההפגנה נערכת תחת כיפת השמים, משתתפים בה 50 איש ומעלה והיא כוללת תהלוכה ו/או נאומים מדיניים (ס' 83-84 לפקודת המשטרה).
את הבקשה יש להגיש למפקד המחוז שבתחומו מתקיימת ההפגנה לפחות 5 ימים לפני ההפגנה. לשם כך יש למלא טופס שניתן להשיג בכל תחנת משטרה ובאתר האינטרנט של המשטרה. במקרים מיוחדים בהם נוצר הצורך בהפגנה מהרגע להרגע, המשטרה צריכה לעשות הכל כדי להיערך בזמן כדי לאפשר את קיום ההפגנה למרות שהבקשה לא הוגשה 5 ימים מראש.
האם הפגנה בה המפגינים עומדים עם שלטים ומגפונים וזועקים סיסמאות דורשת רישיון? התשובה היא שלילית. בית המשפט בכמה פסקי דין קבע כי הפרשנות לחוק היא מצומצמת, והחזקת שלטים וקריאה במגפונים אינה נחשבת כמו נאום או הרצאה בעל נושא מדיני. [בש (י-ם) 3781/10]
מה אסור לעשות במסגרת של הפגנה?
בהפגנה שקיבלה רישיון מותר למפגינים לעמוד או ללכת במקומות ציבוריים גם אם זה מפריע במידת מה לעוברים ושבים או לכלי רכב, אך אסור לחסום כבישים מבלי אישור מהמשטרה.
כמו כן, ובקל וחומר, אסור למפגינים להתנהל באלימות בכל צורה שהיא, בין אלימות כלפי השוטרים ובין אלימות כלפי רכוש. שריפת פחים, פריצה לחנויות וכל סוג של ונדליזם - אסור בהחלט.
תפקידה של המשטרה הוא לשמור על ביטחון המפגינים והעוברים ושבים ולאפשר לזכות להפגין להתממש, אך במקרה של הפרות סדר חובתה של המשטרה להשיב את הסדר על כנו.
אחריות המארגנים על הפרות סדר במהלך ההפגנה
למארגני הפגנות יש אחריות רבה, ולעתים הם עשויים לשלם על כך במעצר או אפילו בכתב אישום. במחאת האוהלים המפורסמת שהתרחשה ביוני 2012, נעצרה דפני ליף שהייתה ממובילי המחאה. מעצרה כמובן עלה לסדר היום הציבורי והדעות היו חלוקות האם היה חוקי לעצור אותה או לא, אך לא ניתן להתעלם מאחריותה כמארגנת ההפגנה.
במקרה חמור יותר הרשיע בית המשפט את משה פייגלין שאירגן הפגנות, בגין המרדה, פרסומי המרדה והתקהלות אסורה. בכתב האישום נכתב כי פייגלין וחבריו: "קראו לציבור, בין היתר, לשבש את תפקוד הרשויות על ידי חסימת כבישים, הפגנה בקרית הממשלה, והקמה של מאחזים חדשים ביהודה ושומרון שיאוישו על ידי נושאי נשק, תוך התעלמות מהכרזת הצבא על היות השטח שטח צבאי סגור".
איזון הוא שם המשחק
למחאה חברתית יש תפקיד חשוב בעיצוב חברה דמוקרטית, אך יש להקפיד שזה לא יבוא על חשבון ערכים אחרים. חשוב לאזן בין הצורך לבטא את דעתך ולייצג את קול החלשים לבין החובה לשמור על הסדר הציבורי ולהימנע מפגיעה בביטחון הציבור.
כמארגן מחאה, עליך לתת דגש על חוקיותה של המחאה ולהקפיד על התנהגות נאותה של המפגינים ועל מינימום פגיעה בסדר הציבורי, בכדי שלא יצא שכרך בהפסדך.