המחוזי קובע - בשונה ממע"מ ומס קניה - לא יוחזר בלו בגין "חוב אבוד"

למצב זה ישנה משמעות גם בהיבטי מס, שכן על כל עסקה, כולל כזו שהפכה ל"חוב אבוד" מוטל מס כזה או אחר, כאשר לרוב, בעל העסק מעביר את תשלום המס לרשות המסים מיד עם ביצוע העסקה, בין אם הלקוח שילם ובין אם לאו. 

האם מצב זה, בו המדינה מחזיקה בידה מס ששולם על "חוב אבוד", הנו מצב ראוי? 

בשנים האחרונות ניתנו פסקי דין בנושא מע"מ או מס קניה ששולמו בגין חוב אבוד שקבעו כי יש להשיב את המס, אך פסק-דין  שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז בנושא בלו, הגיע למסקנה הפוכה.

עובדות המקרה

חברות הדלק אשר נחשבות כ"יצרן" לפי חוק הבלו על דלק טענו כי נוצרו להן במהלך השנים עסקאות בהן הבלו שולם לרשות המיסים, אך תמורת העסקה לא נגבתה מהלקוח כך שהן הפכו לחובות אבודים. 

חלק מחברות הדלק פנו בתביעה לבית המשפט המחוזי מרכז וטענו כי על רשות המסים להשיב את הבלו שגבתה במקרים בהם נוצרו חובות אבודים.

נציין כי בשנת 2013, במהלך ניהול התביעה תוקן חוק הבלו ונוסף לו סעיף 12א הקובע כי "שולם בלו על דלק שהוצא ממקום הייצור ולא נמכר או שנמכר בלי ששולמה עליו תמורה לא יינתן עליו החזר בלו". המדינה טענה כי מדובר בתיקון מבהיר ואילו חברות הדלק טענו שמדובר בתיקון מתקן.

חברות הדלק פנו בתביעה לבית המשפט המחוזי מרכז וטענו כי על רשות המסים להשיב את הבלו שגבתה במקרים בהם נוצרו חובות אבודים בגין התקופה שלפני התיקון האמור, כלומר עד שנת 2013. 

חברות הדלק הסתמכו בתביעתן על הטענות העיקריות הבאות:

1. חברות הדלק הן רק "צינור – כלי" להעברת כספי הבלו מן הצרכן הסופי אל המדינה והן כיצרן אינן החייבות בנשיאת נטל תשלום המס.

2. בית המשפט העליון פסק כי יש להשיב מע"מ בגין חוב אבוד, ובתי המשפט המחוזיים והשלום פסקו כי יש להשיב מס קניה בגין חוב אבוד. יש ללמוד מהמקרים הללו לענייננו משום שגם בלו הוא מס עקיף.

3. חוק הבלו לא מציין במפורש כי לא קיימת אפשרות להשבת בלו בגין חוב אבוד ולכן יש לפרש את החוק לטובת הנישום.

4. יש להשיב את הבלו מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט וחוק מיסים עקיפים.

פסיקת בית המשפט

בית המשפט המחוזי קבע כי בלו הוא מס עקיף חד שלבי המוטל על יצרני דלק, וכי אירוע המס הוא חד פעמי המתרחש בהוצאת הדלק ממקום ייצור או אתר האחסון, לשימוש בישראל. נפסק כי החבות בבלו אינה מותנית בקיום עסקה, בקבלת תמורה בגינה או בכך שתצמיח ליצרן רווח. על כן, בית המשפט דחה את טענות חברות הדלק לפיהן חוק הבלו הוא רב שלבי וכי אירוע המס הוא במועד המכירה לצרכן הסופי. 

בית המשפט דחה את טענות חברות הדלק לפיהן יש לעשות היקש מהלכת בית המשפט העליון בנושא מע"מ, וקבע כי התכלית במע"מ ובבלו היא שונה: במע"מ אין הצדקה שנטל המס ייפול על שכמו של העוסק כאשר בפועל תשלום המע"מ כמס עקיף מגולגל על הלקוח והוא זה שנושא בנטל המס, בעוד שבכל הקשור לחוק הבלו, אין הוא ממסה הכנסה אלא את השימוש בדלק.

בית המשפט קבע כי אם חוק הבלו "שותק" לעניין חובות אבודים המשמעות היא שהמחוקק לא התיר אפשרות זו ודחה את טענות חברות הדלק. 

בית המשפט דחה גם את ההסתמכות על פסקי הדין במחוזי ובשלום בנושא חובות אבודים במס קניה, וקבע כי בחוק מס קניה קיים עיגון לשוני מינימלי להשבת מס במקרה של חוב אבוד, מה שלא קיים במקרה של בלו. עוד ציין בית המשפט כי פסקי-דין שניתנו במחוזי ובשלום אינם מחייבים אותו. 

לבסוף, קבע בית המשפט כי אף טענת חברות הדלק כי יש להשיב להן את הבלו מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט וחוק מיסים עקיפים, דינה להידחות באשר שאין מדובר בגבייה בטעות או ביתר מעבר לסכום המגיע לרשות המס. כלומר, אין מחלוקת כי המס שולם כדין לרשות המיסים.

לאור כל האמור לעיל, בית משפט דחה את תביעת חברות הדלק ופסק כי כל אחת מהן תשלם לרשות המיסים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 25,000 ש"ח.

ת.א. (מחוזי מרכז) 21235-12-12 "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל – רשות המיסים, פסק דין מיום 22.2.15, השופט ד"ר אחיקם סטולר. ב"כ הצדדים: לחברת "דלק" וחברת טן - עו"ד זיו שרון ושות'; לחברת דור אלון אנרגיה – עו"ד איתן מהולל & שדות; למדינה - עו"ד אלפא ליבנה מפרקליטות מחוז תל אביב].