הגנה לעובד שהתפטר - סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים בעקבות פסק דין הפניקס

עובד זכאי לפיצויי פיטורים בהתקיים שני תנאים בסיסיים מצטברים: העובד היה מועסק שנה לפחות ויחסי העבודה הסתיימו בפיטורי העובד. 

פיצויי הפיטורים במקרה האמור מחושבים על ידי הכפלת שכרו האחרון של העובד במספר שנות עבודתו. במידה והעובד בוחר להתפטר מיוזמתו, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים (למעט חריגים הקבועים בחוק המקנים לעובד פיצויי פיטורים בגין התפטרות כדין מפוטר). 

אולם, סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, קובע הסדר אודות תשלום הפיצויים, גם כאשר עובד מתפטר מעבודתו. החלתו
של ההסדר בסעיף האמור מזכה את העובד בכספי הפיצויים שנצברו בקופה הן במקרה של התפטרות והן במקרה של פיטורים. עם זאת, הסעיף פוטר את המעביד מהשלמת פיצויים רטרואקטיבית (גם במקרה שעובד התפטר וגם במקרה שעובר מפוטר) בגין תוספות שכר שהיו במהלך תקופת עבודתו של עובד שהתפטר או השלמת פיצויי פיטורים מעבר להפקדות שנעשו לקרן פנסיה (עד לגובה הפיצויים אותם היה עובד מקבל במידה והיה מפוטר ולא היה חתום על הסכם לפי סעיף 14 לחוק). הסעיף מחייב את המעביד לשחרר את כספי העובד שנצברו מהפקדות בקרן פנסיה גם אם העובד התפטר. קרי, העובד זכאי לסכום הפיצויים אשר נצבר בקרן הפנסיה.

סעיף 14 קובע שמעביד רשאי לא להשלים לעובד את פיצויי הפיטורין עד 100% (פיצוי שהיה זכאי לו אילו היה מפוטר ולא חתום על הסכם לפי סעיף 14 לחוק), וזאת באחד משני מקרים:

(1) אם חל על הצדדים הסכם קיבוצי שמסדיר זאת. 

(2) אם שר התמ"ת אישר זאת.

על מנת להחיל את סעיף 14, בין עובד ומעביד צריכה להיות הסכמה של שני הצדדים. כלומר, המעביד צריך להחתים את העובד על הסכמה מפורשת. בהנחה שלא חל הסכם קיבוצי אשר מסדיר את החלתו של סעיף 14, קיים אישור כללי של שר התמ"ת משנת 1998. האישור קובע שאם מעביד מפריש דרך קבע אחוז מסוים ממשכורתו של העובד לקופת פנסיה, לקופת תגמולים או לביטוח מנהלים בהתאם לתנאים הקבועים בהיתר, אזי המעביד יהיה פטור מתשלום פיצויי הפיטורים ביום פיטוריו של העובד, והעובד יקבל אך ורק את הכספים שנצברו בקרן כפיצויי פיטורים.

תנאי קבלת אישור משר התמ"ת: על פי ההיתר הכללי, יש צורך להוכיח כי עובד חתם על הסכמתו להסדר וכי המעביד חתם מראש על ויתורו על כל זכות להחזר כספים כפי שמפורט בסעיף 2 לאישור הכללי (הפרשת כספים ללא אפשרות קבלתם בחזרה). כמו כן, יש להוכיח כי תשלומי המעביד משכר היסוד לקופה אינם פחותים מהשיעורים הקבועים באישור הכללי.  

סעיף נוסף, המקנה אפשרות לעובד לקבל את כספי הפיצויים, אף אם התפטר, הנו סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים. כספי פיצויים יוחזרו למעביד במידה ועובד סיים את העבודה בצורה שאינה מזכה אותו בכספי פיצויי פיטורים, אלא אם נקבע שהסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא קיים הסכם קיבוצי או הסכם אישי המאפשר זאת. עם זאת, נהלים של הגופים המנהלים מסייעים בידי המעביד לעקוף את הוראת החוק ולקבל חזרה כספי פיצויים של עובדים שהתפטרו. בעת החתימה על מסמך ההצטרפות לקרן הפנסיה או ביטוח המנהלים מופיע סעיף בו העובד נותן את הסכמתו להחזרת כספי המעביד במקרה של עזיבת העובד, קרי התפטרות העובד מטעמו. כדלקמן:

החזרת כספים למעביד - הפסיק עובד את עבודתו אצל המעביד בנסיבות אשר אינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים והמעביד דרש את החזרת הכספים לידיו תנהג הקרן כדלהלן: כספים שהצטברו בקופה בחשבון פיצויים על שם העובד יוחזרו למעביד תוך 60 יום מיום קבלת דרישת המעביד בכתב או הפסקת העבודה. המאוחר מבין שניהם. 

טופס ההצטרפות העדכני מאפשר לעובד והמעביד להסכים על החזרת כספי הפיצויים למעביד במקרה של עזיבה בנסיבות שאינן מזכות את העובד בפיצויי פיטורים. זאת, על ידי סימון במקום המתאים בטופס ההצטרפות. בהעדר בחירה מפורשת באופציה זו, זכות המעביד לקבל את הכספים מותנת בקיומו של הסכם המאפשר זאת.

הוראת נוהל מטעם אגף שוק ההון קובעת (חוזר גמל 2003/5), במקרה האמור יצרף המעביד את ההסכם האמור לבקשתו להחזרת הכספים. אלא שבפועל, הגופים המנהלים מסתפקים בהצהרת המעביד. כך קורה שעובדים רבים שהתפטרו (ולא סימנו בטופס הצטרפות באישור החזרת כספים שנצברו למעביד) מקבלים מכתב המודיע להם שכספי הפיצויים יוחזרו למעביד תוך 60 ימים. בחלק מהמקרים עובדים קיבלו מכתב בנוסח זה למרות שהמעביד אינו זכאי להחזרת הכספים ועל אף הוראות אגף שוק ההון. 

פסק דין העוסק בחובות המוטלות על גוף מנהל בטרם יחזיר כספי פיצויים למעביד הנו פס"ד הפניקס, אשר נפסק ביום 12 בספטמבר 2013 (עש"א 23659-05-12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל באמצעות משרד האוצר אגף שוק ההון ביטוח וחסכון). לפי פסק הדין, הכספים הצבורים בסעיף הפיצויים בהסדר הפנסיוני על שם העובד, קרן פנסיה או ביטוח מנהלים, אמורים להישאר צבורים על שמו של העובד גם לאחר סיום עבודתו.

מבחינה משפטית, זוהי הכרעה חד משמעית:

כספי פיצויים שהופרשו לקרן פנסיה של עובד שהתפטר מרצונו, שייכים לעובד ורק לו. זאת, במידה ולא חתם על חוזה המאפשר החזר כספים למעביד ובמידה ולא ימשוך את כספי הפיצויים שנצברו אלא ישאיר אותם לקצבה (אלא אם קיבל ממעביד מכתב שחרור פיצויים).

בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה חברת הביטוח הפניקס על החלטת המפקח על הביטוח במשרד האוצר. ההחלטה של המפקח ניתנה בתלונה של עובדת שהתפטרה ולא קיבלה את כספי הפיצויים. כספים אלה הועברו על-ידי הפניקס חזרה לחברה המעסיקה, שבינתיים פשטה את הרגל, והעובדת מצאה את עצמה בפני שוקת שבורה בדרישתה לתבוע ולקבל את הכסף.

העובדת התלוננה נגד הפניקס אצל המפקח על הביטוח, וזה קבע כי התנהגותה של הפניקס הייתה בניגוד לחוק ומכאן חלה עליה החובה לפצות את העובדת. הפניקס ערערה על קביעה זו, אבל בית המשפט דחה את הערעור, קיבל את עמדת המפקח על הביטוח וקבע בכך מסמרות משפטיים חדשים.

עובדות המקרה

עובדת פוטרה מעבודתה בטענה בדבר הפרת אמונים. המעביד דרש החזרת כספי הפיצויים שהופקדו בקופה של הפניקס והצהיר בפני חברת הפניקס שהעובדת אינה זכאית לכספים. היינו, על פי סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, מעביד זכאי לקבל חזרה את הכספים שהפריש לקרן פנסיה של עובדת עבור פיצויים במידה והעובדת חתמה על חוזה מולו או מול חברת פניקס על אישור החזרת הכספים למעביד. מה שלא קרה במקרה זה. בנוסף, במידה ולא הייתה חתומה, והמעביד לא נתן לעובדת מכתב שחרור כספי הפיצויים, העובדת זכאית להם. זאת במידה והייתה מייעדת את הכספים לקצבה ולא מושכת אותם.

חברת הפניקס החזירה את הכספים למעביד על סמך הצהרתו ומסמך שיפוי, בו מתחייב המעביד להחזיר את הכספים במידה והחברה תידרש לשלם פיצויים לעובדת. בית הדין לעבודה דחה את טענת המעביד בדבר הפרת אמונים וקבע כי העובדת זכאית לפיצויי פיטורים וכי על המעביד חלה החובה לתשלום. 

כאשר חברת הפניקס נדרשה להחזיר את הכספים לעובדת סירבה חברת הפניקס והפנתה את העובדת למעביד אשר בינתיים פשט רגל. בעקבות כך, הגישה העובדת תלונה למפקח על הביטוח, אשר חייב את חברת הפניקס להחזיר לעובדת את כספי הפיצויים. בתשובתו לתלונה שהגישה העובדת קבע המפקח כי "חברת הפניקס לא הייתה אמורה להסתמך על כתב השיפוי בלבד, ומשעה שעשתה כן, נטלה על עצמה את הסיכון שיתברר במועד מאוחר יותר כי מדובר בנסיבות שאינן מאפשרות את העברת פיצויי הפיטורים לעובדת". חברת הפניקס ערערה על ההחלטה לבית המשפט, אולם השופט דחה את הערעור וקיבל את החלטת המפקח על הביטוח ואת נימוקיו. 

כיצד ניתן להסביר את העובדה שהגופים המנהלים פועלים באופן שמיטיב עם המעביד על חשבון העובד?

הסבר אפשרי אחד טמון במערך הכוחות הקיים בין הגורמים השונים. העובד המצוי אינו מבין הרבה בנושא פנסיה ובלית ברירה נוטה לקבל באופן כמעט אוטומטי את המלצת הסוכן שמטפל בתוכניות הפנסיוניות שלו. עובדה זו מותירה כוח רב בידי הסוכן. יתר על כן, רוב סוכנויות ההסדר נרכשו על ידי הגופים המנהלים ופועלות כחברות בת שלהם. בנוסף, הכוח מצוי בידי המעביד שכן הוא זה שבוחר את מנהל ההסדרים, כאשר העובד נאלץ לרוב לעבוד עמו. עובדה זו ידועה היטב לגופים המנהלים ויש בה כדי להוות הסבר אפשרי לעובדה שמסמך ההצטרפות לקופה מנוסח באופן המיטיב עם המעביד ולנוהל שלפיו הגוף המנהל מסתפק בהצהרת המעביד. 

הערה חשובה: פסק דין הפניקס מחזק את הנקבע בשנת 2008, עת נחתם הסכם קיבוצי בגין פנסיית חובה.

מתי רשאי עובד למשוך את כספי הפיצויים?

1. כאשר עובד מפוטר, המעסיק מחויב לשחרר את פיצויי הפיטורים.

2. כאשר עובד חתום על סעיף 14 לחוק פיצויי הפיטורים הקובע כי בין אם התפטר ובין אם פוטר, הוא אינו זקוק לשחרור הפיצויים על ידי המעסיק ויכול למשוך את הפיצויים עם סיום יחסי עובד מעביד (למעביד אין שום אפשרות לקבל בחזרה את כספי הפיצויים שהופרשו או להגביל את העובד בייעוד הכספים לקצבה בלבד).

3. כאשר עובד התפטר בנסיבות אשר חוק פיצויי פיטורים מונה כנסיבות בהן ההתפטרות נעשית כדין מפוטר.

4. כאשר יש נוהג בחברה (אשר ניתן לביסוס) לשחרר את כספי הפיצויים הצבורים בקופה.