בית הדין לעבודה: עובד שכיר אינו נושא בהפסדי מעבידו ועליו לקבל את שכרו כדין

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ניתן פסק דין מפי כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ.

במקרה לפנינו, בית הדין לעבודה נדרש לשאלה: האם ניתן לחייב עובד בהסכם העבודה לשאת בהפסדי מעבידתו.

ביום 15.4.04 החל משה לעבוד בחברת ארנון-פז כמנהל מכירות וטיפל בלקוחות החברה. החברה חתמה עם משה הסכם עבודה בו נקבע, כי שכרו הבסיסי של משה יעמוד על סך 3,335.18 ₪ בתוספת עמלות בשיעור של 25%. כמו כן נקבע בהסכם, כי אם בעִסקה מסויימת לא יהיה רווח אלא הפסד, יישא משה בהפסד בגובה העמלה.

ביום 1.5.08 נחתם הסכם חדש עם משה לפיו נקבע, כי למשה ישולם שכר השווה ל-40% מהרווח הנקי בכל עִסקה ואם העִסקה תסתיים בהפסד, על משה יהיה לשאת ב-40% מההפסד.

החברה טענה, כי הסכם העבודה קבע את תנאי עבודתו של משה. משה חתם על ההסכם לרבות סעיף העוסק בתשלום בגין הפסדים. אין מקום לדון בביטול הסעיף מהסיבה שהוא נוגד את תקנת הציבור, שכן סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר מאפשר ניכוי חוב של עובד ובלבד שניתנה התחייבות בכתב ע"י העובד.

מנגד טען משה, כי בהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים בשנת 2004 נקבע שכר כולל שמנוגד לדין. לטענתו, בשנת 2008 נתבקש לחתום על הסכם עבודה חדש אולם הוא סירב. הוסיף וטען משה, כי חתימתו המופיעה כביכול בעמוד האחרון להסכם העבודה דומה לשלו אולם לא זכור לו שחתם על ההסכם. לסיכום טוען משה שגם אם חתם על ההסכם, ההסכם נוגד את תקנת הציבור ודינו להתבטל.

בית המשפט דן בתביעה והסביר, כי סעיף 30 לחוק החוזים קובע שחוזה שתוכנו סותר את תקנת הציבור בטל. הסכם עבודה שתוצאתו כי עובד אינו זכאי לתשלום שכר כיוון שהוא נושא בהפסדי מעסיקתו, מנוגד לחוק שכר מינימום. הוסיף וציין בית המשפט, כי סעיף 31 לחוק החוזים קובע שאין משמעותו של סעיף 30 לחוק החוזים שחוזה הנוגד את תקנת הציבור בטל.

מדברי בית המשפט: "בית המשפט יוכל לחייב צד לקיים את החוזה, כולו או מקצתו. בנסיבות העניין ולמרות שחלק מהוראות ההסכם נוגדות את תקנת הציבור, אין מקום להשיב את השכר ששולם הן בדמות של שכר בסיס או בדמות של עמלות. על פי הדין המעביד אינו רשאי לדרוש שכר ששולם לעובד. לא זו אף זו, בין העובד למעסיקו לא מתקיים מאזן כוחות, שכן המעסיק הוא שמשלם לעובד ומעסיק אותו והעובד רוצה לעבוד ויסכים לחתום כמעט על כל הסכם. בעוד שהעובד נמצא לבדו, מהצד של המעביד ישנם יועצים משפטיים וחשבונאיים. אין זה משנה אם הוסבר לתובע או לאו, הסעיפים בהסכם הנוגעים להשבת שכר ונשיאה בהפסדי המעסיקה הנם סעיפים בניגוד לחוק ולפיכך אין להם תוקף משפטי".

בית המשפט הדגיש שההוראה שנקבעה בהסכמי העבודה שנחתמו, אם נחתמו, עם משה, כי על הנתבע לשאת בהפסדי החברה, בטלה ועל כן משה אינו חב לתובעת כספים.

בית המשפט דחה את התביעה ופסק, כי החברה תשלם למשה סך של 43,200 ₪ בגין גמול שעות נוספות בניכוי של 1000 ₪ עבור השתתפות משה בעלות מחשב. כמו כן תשלם החברה למשה שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

לסיכום דגש אישי חשוב לעניין - עובד אינו יכול לוותר על זכויותיו הקוגנטיות. הלכה פסוקה ומושכלת יסוד בדיני עבודה היא כי זכויות המוקנות לעובד מכוח חוק מגן אינן ניתנות לוויתור. לכן, עובד שכיר, בשונה מעובד עצמאי או שותף, אינו נושא בהפסדי מעבידו ועליו לקבל את שכרו כדין. מצב בו מבקש מעביד לחייב עובד בעסקאות שבהן המעביד מפסיד הנו מעשה אסור על פי דין וחובה להוקיעו.

בשלב כתיבת שורות אלה לא ידוע אם הוגש ערעור על פסק הדין.

* הכותב לא ייצג בתיק.