הדרך לשינוי חברתי מתחילה בחוק החברות

בחברה המודרנית והקפיטליסטית שאנו חיים, התאגיד אולי אף יותר מהמדינה, שולט בחיינו בכל רובד ורובד. 

התאגיד הוא שאחראי על בתי האוכל המוכרים לנו מזון, הוא שדואג לביטחוננו הסוציאלי במובנים מסוימים, בחברה שמופרטת לדעת. 

התאגיד אף אחראי על כספינו, ועל כספי הפנסיה לה אנו חוסכים כל חיינו. 

התאגיד המודרני אף אחראי על חופש תנועתנו, כמו לדוגמא בענף הביטוח והדלק.

כמעט בכל שיחת סלון ניתן לשמוע את המשפט השגור לפיו "החברות הללו דואגות רק לכספן".

אך לא רבים יודעים, שאותה דאגה, קבועה בחוק, חוק שחברי כנסת בהם אנו בחרנו, הצביעו לטובתו. 

רוצה לומר, תכליתה של החברה היא עשיית רווחים, את התכלית הזו לא בהכרח החברות קובעות, אלא המחוקק. 

סעיף 11 לחוק החברות קובע כי "תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת ענינו של הציבור; כמו כן רשאית חברה לתרום סכום סביר למטרה ראויה, אף אם התרומה אינה במסגרת שיקולים עסקיים כאמור, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון".

אם נחלק את הוראת הסעיף לגורמים, נבין כי החברה בעצם חייבת תחילה לדאוג להשאת רווח, שכן אלמלא רווח אין תכלית. זו חובתה. 

אך בין לבין היא רשאית, ולא חייבת, להביא בחשבון את עניינו של הציבור, היא גם רשאית לתרום לציבור אך ורק אם נקבעה לכך הוראה בתקנון. 

התכלית הזו של החברה היא שמאפשרת לבעלי הון לא לשלם את חובותיהם לציבור, התכלית הזו היא אמת המידה החינוכית בה גדלים ראשי המשק העתידיים, והיא שמאפשרת את החינוך הגשמי במציאות שלנו שמתרכזת בהשאת רווחים ותו לאו. 

בנוסף, אותה נדבנות המותרת לכאורה בחוק החברות, מוגבלת רק בהוראה בתקנון. 

כך שתיקון או ייסוד הוראה בתקנון מתאפשרת או ע"י המייסדים החותמים לראשונה על התקנון. כאשר אותם מייסדים מצויים במלכוד משום שעיקר דאגתם יהיה תמיד לשימור כוחם והונם. 

דרך אחרת לשנות את התקנון, היא ע"י אסיפה של בעלי מניות. גם אלו מצויים במלכוד (ובמילה עדינה פחות- "בניגוד עניינים") שמא איזה אינטרס יהיה להם לשנות הוראה בתקנון שתחייב חברה לדאוג קודם להשאת רווחי הציבור ולא לרווחיהם שלהם?

את הכשל, והקונספציה הערכית השגויה הזו, ניתן לתקן בנוסח המוצע הבא, להלן: "תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה ולהשאת רווחי הציבור בכללותו. בכל פעולה שתבצע החברה, היה תהיה מחויבת להביא בחשבון את עניינו של הציבור, של נושיה, ועובדיה. על הוראה זו לא ניתן להתנות בתקנון".

ייתכן ואם זו תהיה תכלית החברה, אז תאגידי מים לא יכלו בנקל לגבות שיעורי תשלומים מופרזים? וכן, חברות לא תוכלנה בהתנהגותן להביא לסיטואציה בה אנשים יוצאים לפנסיה עם סכום אשר לא יאפשר להם לחיות בכבוד. 

יכול להיות שהתכלית המוצעת תאפשר לחברות מופרטות לדאוג באמת ובתמים לציבור כמו גם להשאת רווחיהן באופן שווה, ולא על חשבון הציבור?

יכול להיות שהתכלית המוצעת תגרום לבעלי הון המחזיקים בשלל חברות לדאוג לעובדיהן הזוטרים למשכורות ראויות, על חשבון שכרם ושכרם של הממונים על ידם?

יעלה על הדעת ששינוי תכלית החברה, יביא לתפיסה חינוכית חדשה, סוציאלית יותר, מתחשבת יותר, דואגת, איכותית וערכית יותר? 

לא לי הפתרונים.