הטרדה מינית במקום העבודה

ס"ע 13799-05-10

בית הדין לעבודה פסק פיצוי בסך של 300,000 ₪ לעובדת זרה אשר הוטרדה מינית ובצעו בה מעשי אונס על ידי קשיש שהועסקה אצלו תוך ניצול יחסי מרות.

התובעת אזרחית מולדביה, עבדה בחברת כוח אדם לסיעוד שובצה לעבודה אצל הנתבע. 

התובעת טענה בכתב התביעה כי הנתבע הטריד אותה וכפה עליה קיום יחסי מין , חילל את גופה,השפיל את רוחה ורמס את כבודה.

הנתבע הכחיש את כל טענות התובעת וטען כי הוא חסר מסוגלות פיזית לבצע את המעשים שיוחסו לו. 

הוראות החוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח 1998, קובעות כי בגין בית המשפט רשאי לפסוק פיצויללא הוכחת נזק בסך של 50,000 ₪ נכון למועדים הרלוונטים לתביעה יצוין, כי בשנת 2013 תוקן החוק והסכום לפיצוי ללא הוכחת נזק עומד היום על סך של 120,000 ₪.

בית הדין נדרש לשאלה האם הפיצוי הקבוע בחוק כולל את כל רצף האירועים של ההטרדה המינית או שיש לראות כל מעשה בפני עצמו. בית הדין קבע כי במקרים חמורים העולים כדי תקיפה מינית חמורה כמו אינוס או מעשה סדום בכוח ואף מעשה מגונה בכוח, יש לראות כל מעשה כעומד בפני עצמו ויש לפסוק פיצוי נפרד בגין כל אחד מהמעשים אף אם כולם הוגשו במסגרת הליך אחד. 

בית הדין דחה את טענות הנתבע קיבל את טענות התובעת וקבע, בית היתר, כי הנתבע ביצע בתובעת מעשים של אינוס ומעשים מגונים בכפייה בתדירות כמעט בלתי נתפסת תוך ניצול יחסי המרות שביניהם ואת עובדת היות התובעת עובדת זרה, מנותקת ומרוחקת ממשפחתה וחבריה.

התובעת תבעה פיצוי בסך של 300,000 ₪ ובית הדין קבע כי יש לפסוק לה את מלוא הפיצוי הנתבע וכי התובעת הוכיחה לפחות 6 אירועים.

לפיכך, פסק דין הדין את מלוא הפיצוי שנתבע על ידי התובעת בסך של 300,000 ₪ 

בנוסף פסק בית הדין פיצוי של 50,000 ₪ בגין הוצאות התובעת , מדובר בפיצוי חריג בגין הוצאות בבית הדין לעבודה ומעיד על חומרת המעשים.