ביטול סעיף בהסכם לסיוע בשכ``ד מהמדינה

עת"מ 21575-02-12

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל עתירות שהגישו זכאיות לסיוע בשכ"ד מהמדינה, והאגודה לזכויות האזרח, לביטול סעיף מסעיפי נוהל השתתפות בתשלום שכר דירה של משרד הבינוי והשיכון. מדובר בסעיף המגדיר את היישובים, שניתן לקבל בהם סיוע בשכר דירה.

בעתירות נטען שסעיף זה לנוהל, אינו חוקתי ואינו חוקי ודינו בטלות. זאת, מן הטעם שהוא, לפי הנטען, מצמצם שלא כדין את רשימת היישובים שניתן לקבל בהם סיוע בשכר דירה. כפועל יוצא מכך נטען, שהוא פוגע באופן לא מידתי בזכות לדיור ובזכות לבחור את מקום המגורים. נטען שהוא מהווה הפליה פסולה בכלל; והפליה פסולה של בני המיעוט הערבי - בפרט.

בית המשפט קבע, כי הוראת סעיף 2.15.2 לנוהל השתתפות בשכר דירה, היא הוראה מפלה שאינה יכולה לעמוד על כנה. מדובר גם בהוראה בלתי סבירה, נוכח היעדר תשתית עובדתית ראויה לה. הפגיעה הטמונה בהוראה זו בזכות לשוויון לפחות - גם אם היא לתכלית ראויה - היא בלתי מידתית לעת הזו ובהינתן התשתית העובדתית הלקויה. נוכח חומרת הפגם ותוצאתו, אין מנוס מלקבוע שדין ההוראה להתבטל.

נוכח העובדה שמדובר בהוראת נוהל שקיימת בנהלי המשיב מזה זמן רב, וכפי הנטען לפניי מדובר באוכלוסייה רחבת היקף המתבססת ומסתמכת על נהלי המשיב דנן - אם לזכאות ואם להעדרה, ולנוכח ההשלכות התקציביות שנטענו, הרי שאין מקום בנסיבות המקרה להורות על כניסה מיידית לתוקף של הצהרת הבטלות. נסיבות המקרה הן אפוא כאלה בהן מוצדק לעשות שימוש בדוקטרינת ״השעיית הכרזת הבטלות״, שלפיה בית המשפט מוסמך להורות שהכרזת הבטלות תיכנס לתוקף בשלב מאוחר יותר.

זאת, בין היתר, על מנת לאפשר למשיב פרק זמן הולם לגיבוש מחודש של מדיניותו בנדון ובמידת הצורך - וככל שיתבקש לקבוע קריטריונים חדשים - לקבוע קריטריונים סבירים, מידתיים ובלתי מפלים על יסוד תשתית עובדתית הולמת. בשים לב לכלל נסיבות העניין, נקבע בזאת שהצהרת הבטלות תיכנס לתוקפה בתום 12 חודשים מיום פסק דין זה.

עם זאת, נקבע, כי בכל הקשור בעותרות בלבד, לא יוותר סעיף 2.15.2 לנוהל על כנו, במובן זה, שלא יהיה בו בפני עצמו כדי להביא לדחיית בקשתן לסיוע בשכר דירה. משמעות הדבר היא, שעל המשיב לדון בבקשותיהן של העותרות לסיוע בשכר דירה ביישובים להן טענו (זיקים ועוד, בהתאמה), במידת הצורך בבקשות עדכניות בהתאם ליתר התנאים שבנוהל, מבלי שיהא בהוראת סעיף 2.15.2 - בנוסחה הנוכחי שביטולה הושעה - כדי להביא לדחיית בקשתן של העותרות הספציפיות.

כמו כן, בנסיבות העניין חייב ביהמ"ש את משרד השיכון המשיב, בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין של העותרות יחדיו בכל אחת מן העתירות, בסך של 15 אלף ₪ (30 אלף ₪ בסך הכול בשתי העתירות יחד). סכומים אלו יישאו ריבית והצמדה כדין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

*סקירה משפטית - פרסום כל החידושים המשפטיים בתחום האזרחי>>