המסלול המקוצר בהליכי הוצאה לפועל - הלכה ומעשה

חשוב להבין: עד להשקת המסלול המקוצר לפני כשלוש שנים, כל תיק שנידון בלשכות ההוצאה לפועל - ולא משנה באיזה סכום מדובר - היה עשוי להימשך שנים. עבור כל הצדדים מדובר בעניין שאי אפשר להשלים איתו. זו הסיבה בגללה זוכים רבים (זוכה הוא האדם לו חייבים כסף) פשוט התייאשו, וויתרו על החוב והפסיקו את ההליך לפני השלמתו.

השקת המסלול המקוצר באה לפתור את הבעיה ולסייע בבעיות מסוג זה. השאיפה של אנשי רשות האכיפה והגבייה היא לבצע את גביית החוב בצורה שתערב כמה שפחות את הזוכה, להבטיח שהחוב ישולם במלואו גם ללא התערבות עורכי דין וכמובן - להפוך את התהליך כולו למהיר יותר, מורכב פחות ובעל כמה שפחות ביורוקרטיה.

היעדר הצורך בעורך דין צמוד - גם מבחינת הזוכה וגם מבחינת החייב - חוסך רבות בהוצאות של שני הצדדים, אשר לא צריכים, בין היתר, לעמוד בהוצאות שכר הטרחה. איך שלא נסתכל על העניין, מדובר בשינוי משמעותי ומהותי.

הבסיס לעניין דומה במהותו לפתיחת תיק הוצאה לפועל במסלול הרגיל: גם כאן, פתיחת התיק מותנית כמובן בפעולה יזומה מצד הזוכה, כלומר - בקשתו לפתיחת התיק בשל חוב. החוב יכול להיות צ'ק שלא נפרע, חשבונית שלא שולמה, שטר חוב או פסק דין בעקבות תביעה בסכום קצוב.

גם כאן, ישלם החייב אגרה מסוימת, בהתאם להוראות לשכת ההוצאה לפועל, אך אם ירצה לפתוח את התיק במסלול המקוצר, יהיה עליו להוסיף לכך אגרה נוספת של 64 ₪. עם זאת, האגרה הכללית צפויה להיות התשלום היחיד שלו יידרש הזוכה במהלך ההליך כולו. יש לזכור כי לפני תחילת ההליך, יצטרך הזוכה גם למלא שאלון מיוחד (טופס 528. דוגמא לשאלון ניתן לראות בעמוד זה, מתוך אתר רשות האכיפה והגבייה).

כאמור, במסלול המקוצר יידונו מקרים בהם החוב אינו עולה על 10,000 ₪. כמו כן, למעט פנייתו ללשכת ההוצל"פ לצורך פתיחת התיק, הזוכה כמעט ולא יהיה שותף לפעולות שיבוצעו במסגרת התיק. כל הפעולות הנדרשות - החל בשליחת התראה לחייב ו-ווידוא כי קיבל אותה, דרך החלטה כיצד לגבות את החוב ועד לסגירתו של התיק או העברתו למסלול הרגיל - ייעשו על ידי אנשי רשות האכיפה והגבייה.

הבדל חשוב נוסף נוגע לחייב עצמו: מרגע שנודע לחייב על פתיחת התיק, המטרה של אנשי ההוצל"פ היא לסגור אותו תוך שמונה חודשים. בתקופה זו יבצעו אנשיה את כל ההליכים הדרושים מול החייב, כשגם כאן ייעשו מאמצים לערב כמה שפחות את החייב בפעולות עצמן, בכדי לחסוך ממנו טרטורים, התייצבויות חוזרות ונשנות בלשכת ההוצאה לפועל ועוד.

הפעולות שיכולה לבצע לשכת ההוצאה לפועל כנגד החייב, במטרה לגבות ממנו את חובו, כוללות עיקול חשבונות, משכורות וחסכונות, ואף עיקול רכב. עם זאת, במסגרת זו לא ניתן לעקל נכסים נוספים. העיקולים האפשריים היחידים במסגרת זו נוגעים לנכסים כספיים ולרכבו (או רכביו) של החייב.

מבחינת הנתונים היבשים, יוזמה זו יכולה בהחלט לסייע לציבור ולתרום לקיצור תהליכים עבור האזרח פשוט. בפועל, היא הביאה איתה מספר בעיות מהותיות, שעלולות להחמיץ את המטרה העיקרית שלשמה הושקה.

ראשית, עם הזמן התברר כי החלק הארי של הזוכים אשר פונים למסלול המקוצר הם מוסדות וגופים גדולים, אשר מצליחים בדרך זו לחסוך משמעותית בהוצאות הכרוכות בגביית החובות. כך נוצר מצב בו הליך שהיה מיועד לאזרח הפשוט ודל האמצעים עלול להיות מנוצל בעיקר על ידי חברות בעלות כוח, שמעוניינות לצמצם את הוצאותיהן.

הבעיה השנייה נוגעת לניגוד האינטרסים של אנשי רשות האכיפה והגבייה: אותם אנשים אשר אמורים לפסוק בסוגיית חוב מסוימת באופן ניטראלי, הם שמבצעים את עבודת הגבייה עבור הצד הזוכה. יש בכך משום פריצת גבולות בין שני תחומים שאסור לערבב ביניהם. השאלה היא, האם גילוי העיוותים הללו יביא לביצוע פעולות שיסייעו לתיקונם.

המאמר באדיבות - דורה, כהן, ויצמן – עורכי דין הוצאה לפועל ופשיטת רגל