הערות בעקבות פתרון בחינת לשכה - מאי 2011

נבחנים יקרים, 

לקראת סיום יום מרגש וסוער כמו זה - יום בחינת לשכה מאי 2011, בו שקד צוות האתר על מתן פתרון לבחינת הלשכה, החלטנו לפרסם גילוי דעת בנוגע לרקע שהוביל להחלטות המקצועיות בבחירת החלופות לארבע שאלות בבחינה. 

אנחנו שמחים לחשוף בפניכם את העבודה המקצועית שנעשתה, ההשקעה האדירה, והמחשבה הרבה שהושקעה - כדי להעמיד אתכם על פתרון בחינה אמין ומקצועי. 

שאלה 17 בגרסה 1 – שאלה 4 בגרסה 2 

ע"פ הלכת "מנסור", פיצויים עונשיים אינם מהווים סעד בגדרו של תביעת נזקי גוף, אלא מהווים "סכום תביעה קצוב", ועל כן, על ליאת לתקן את התביעה ולנקוב בסכום מדויק בגין "פיצויים עונשיים". 

באשר לגובה האגרה, ע"פ סעיף 2 (ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, "כלל הליך כמה סעדים, תשולם אגרה לפי פרט אחד בלבד מבין הפרטים המפורטים בתוספת לגבי אותו הליך, לפי הסכום הגבוה". 

לפיכך, על ליאת לשלם אגרה בגין הסעד ששיעור האגרה שנקבע עבורו הוא הגבוה ביותר. 

לכן חלופה ב היא החלופה המתאימה ביותר לדעתנו. 

שאלה 32 בגרסה 1 – שאלה 29 בגרסה 2 

הכלל הוא ששינוי חוק יסוד יכול להיעשות רק בחוק יסוד אלא אם כן יש בחוק היסוד הוראה המאפשרת לשנותו בחוק רגיל. 

חוק יסוד הצבא איננו כולל בתוכו הוראה המתירה לשנותו באמצעות חוק רגיל, ועל כן יש לשנותו באמצעות חוק יסוד, או ליתר דיוק, לתקן את חוק היסוד עצמו- כפי שמציעה תשובה א' בלבד. 

יש לשים לב לכך, כי תשובות ג' ו- ד' מהוות מסיח, מאחר והן מתייחסות לכאורה לחיקוק חוק רגיל, כאשר ההבחנה בין שתי התשובות היא לגבי הרוב הדרוש לשינוי החוק. 

תשובה ד' נפסלת אוטומטית מאחר שלא קיימת בחוק יסוד הצבא הוראת שריון הדורשת רוב מיוחד. 

תשובה ג' נפסלת מאחר ונוסח התשובה מצביע לכאורה על תיקון חוק היסוד באמצעות חקיקת חוק רגיל עם רוב רגיל. דרישת הרוב רלוונטית אך יש לעשות זאת באמצעות חוק יסוד ולא חוק רגיל כאמור. במידה וכוונת מחבר השאלה לחוק יסוד באמצעות רוב רגיל, אזי, תשובה זו אף היא נכונה. 

תשובה ב' לא רלוונטית. 

שאלה 38 בגרסה 1 – שאלה 23 בגרסה 2 

הפתרון לשאלה זו מצוי בתקנות עצמן. 

445. דיון מקדמי בערעור 

(ג) שופט בדיון מקדמי רשאי להורות שבעלי הדין ובאי כוחם יתייצבו בעצמם לדיון המקדמי, והוראות תקנה 147 יחולו בשינויים המחוייבים; לא התייצב בעל דין או בא כוחו כאמור, רשאי השופט, בנוסף לכל צו אחר שהוא מוסמך לתתו לפי תקנות אלה, להורות בדבר תשלום הוצאות. 

השופט בשאלה בה אנו עוסקים, קבע כי על הצדדים להתייצב לדיון המקדמי בערעור, דהיינו, תקנה  445 חלה על שאלתנו, וזו מפנה לתקנה 147, אשר קובעת כדלקמן: 

147. התייצבות (147)

(א) שופט בקדם-משפט רשאי להורות שבעל דין פלוני יתייצב בעצמו, ואם היה תאגיד - מנהלו, מנהל עסקיו או אדם אחר הממלא בו תפקיד, הכל לפי ראות עיני השופט; כן רשאי הוא להורות שבעל דין פלוני שנוכחותו אינה דרושה לבירור, יהא פטור מהתייצב;

(ב) דין אי-התייצבות לקדם-משפט כדין אי-התייצבות למשפט. 

בעניננו, לא התייצב המשיב לקדם ערעור, ועל כן יש לעשות גזירה שווה מתקנה 147, ולקבוע כי דין אי התייצבותו לקדם ערעור כאי התייצבות לערעור עצמו. מכאן נפה לתקנה 450 העוסקת באי התייצבות בערעור: 

450. אי התייצבות בערעור (408)

לענין ההתייצבות בתאריך שנקבע לדיון בערעור או לדיון נדחה ינהגו כך: 

(1) נמסרה על הדיון הודעה כראוי ואיש מבעלי הדין לא התייצב, רשאי בית המשפט לדחות את הדיון למועד אחר או למחוק את הערעור; 

(2) התייצב המערער, ואילו המשיב לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, יתברר הערעור או יידחה למועד אחר, כפי שיחליט בית המשפט; 

(3) התייצב המשיב, ואילו המערער לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, יתברר הערעור או יימחק או יידחה למועד אחר, הכל כפי שיחליט בית המשפט. 

סעיף 450(2) הוא המתאים לענייננו, מאחר והמערער התייצב (משה) אך המשיב לא (ראובן). 

לפיכך, בית המשפט מוסמך לברר הערעור או לדחות אותו למועד אחר, אך אין לו כל סמכות לדחות את הערעור עצמו. 

יוצא איפוא, כי תשובות ג' ו-ד' נפסלות מיד, מאחר והן מתייחסות לדחיית הערעור עצמו. 

נשארנו עם תשובות א' ו-ב'. 

תשובה א' אומנם קובעת בצדק כי השופט אינו מוסמך לדחות הערעור, אך יחד עם זאת, קובעת כי אינו מוסמך לקבל הערעור. 

לעניות דעתנו, ההיגד "לברר הערעור" דר בכפיפה אחת עם "קבלת הערעור", ועל כן חלופה ב' הינה המתאימה ביותר.  

לטעמנו, מן הראוי היה לנסח את תשובה ב'- מוסמך "לברר הערעור" ולא "לקבל הערעור", על מנת שהנוסח יהיה מתאים יותר להוראות החוק כאמור. 

שאלה 87 בגרסה א' – שאלה 94 בגרסה ב' 

מספר הערות שחשוב להניח בפניכם בגללן החלטנו לקבוע כי חלופה ב' היא המתאימה יותר: 

1. סעיף 122 לחוק המקרקעין וכן תקנה 69 לתקנות המקרקעין קובעים כי: על החלטת הממונה על המרשם ניתן להגיש ערעור בפני בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין וזה תוך 15 ימים - ולא בית המשפט לעניינים מנהליים – כאמור בחלופה ד'. 

2. שימו לב כי בסיפא של סעיף ד' צוין "בית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים" – התוספת הזו בסיפא מביאה אותנו למסקנה כי חלופה זו אינה נכונה, וכי חלופה ב' טובה ממנה. 

נציין כי חלופה ב' אינה מושלמת משום שהיא לא מפרטת את כל הליך הערעור, אך כאמור, היא עדיין לדעתנו החלופה הטובה יותר. 

לסיום

בנימת סיום נציין כי ברור לנו שהפתרון המוצע לא יעלה בקנה אחד עם הפתרונות של חברות ההכנה, אך למיטב הבנתנו אנו - זהו הפתרון המוצע.  

אנחנו כבר מזהים שאלות בעייתיות, שיהיה אולי מקום בעתיד להשיג עליהן - אך זאת נדע רק לאחר הפרסום התוצאות הרשמי של לשכת עורכי הדין. 

אם יש לכם שאלות בנוגע לפתרונות, אם אתם רוצים להעיר או להאיר בנוגע לשאלות בעייתיות שכבר עתה כדאי לסמן אותן ולבחון אותן לעומק - ניתן לפנות בכל עת לעו"ד יקי רנד המרכז את נושא הבקרה על השגות על בחינת לשכה - מאי 2011 במייל הבא: randlaw3@gmail.com 

בהצלחה לכולם,

צוות פורום בחינות לשכה