מזונות מן העיזבון

מזונות מן העיזבון מטרתם לאפשר למבקש לכסות את צרכיו הבסיסיים, בשעה שאין בידו לעשות כן. הכוונה הינה לצרכים בסיסיים בלבד ולא מעבר לכך.  הזכות לבקשת מזונות מן העיזבון מוקנית לבן זוג, ילדים או הורים של המוריש.

במקרה בו יוכיח התובע למזונות מן העיזבון כי אין בידיו כדי סיפוק צרכיו ההכרחיים, ייפסקו לטובתו מזונות מן העיזבון. על התובע מוטל הנטל להוכיח כי אין בידיו לספק את צרכיו ההכרחיים. ראה לעניין זה ע"א 393/93 פלוני נ' עיזבון לויט תק-על 94(2) 563.

המבחן לפסיקת מזונות מן העיזבון הינו "מבחן הנזקקות". הפסיקה פרשה את "מבחן הנזקקות" באופן מצומצם. שהרי בניגוד לתביעת מזונות מן החיים (שעילת התביעה הינה מכח הדין האישי של החייב), תביעה מן העיזבון מהווה "מעין חקיקה סוציאלית", המוסדרת בחוק הירושה, וקבלתה מהווה חריג לכלל על פיו רצון המצווה הוא המכריע (ראה לעניין זה ע"א 393/93 פלוני נ' עיזבון לויט, לעיל).

פרק רביעי לחוק הירושה, מתייחס לעניין מזונות מן העזבון. בסעיף 56 מפורטים הזכאים לתבוע מזונות מהעיזבון ובסעיף 59 מפורטים העקרונות והמבחנים שייבחנו ע"י ביהמ"ש בדונו בנושא זכות לקבלת מזונות והיקפם.  

שמואל שילה בספרו "פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965" (חלק שני) מתייחס לנושא בעמ' 23 באופן הבא: "תנאי מוקדם לקבלת מזונות הוא ההיזדקקות למזונות מצד המבקש. מי שתובע מזונות מן העיזבון חייב להראות שהוא זקוק להם.

בית המשפט חייב לתת דעתו על שני עניינים מצטברים: א. האם המבקש נכלל בגדר הזכאים למזונות. וב. לאחר שהוכח שהוא זכאי למזונות, מה סכום המזונות הראוי לאור הנחיות הסעיף. המימרה הסתמית בסעיף 56 שאדם זכאי למזונות רק אם הוא זקוק להם, קשורה קשר בל יינתק עם סעיף 59 הקובע הנחיות לעצם קביעת הזכאות למזונות".

זאת ועוד – "לעניין קביעת הזכות למזונות, יש לקרוא את סעיף 59 יחד עם סעיף 56. סעיף 56 קובע שאנשים מסויימים זכאים למזונות אם הם "זקוקים למזונות". איך ניתן לקבוע אם הם זקוקים למזונות? על ידי הפעלת המבחנים השונים הנמנים בסעיף 59. על המבקש מזונות לשכנע את בית המשפט שהוא זקוק למזונות. 

בית המשפט יבדוק את כל הרשימה המופיעה בסעיף 59, ואם לאחר בדיקה זו בית המשפט יחליט שהמבקש זקוק למזונות, הוא יקבע זאת... לאחר מכן עליו לדון בשאלה: מה מידת המזונות שיש לפסוק?... אם בית המשפט הגיע למסקנה, לאחר יישום האמור בסעיף 59, שאין המבקש זקוק למזונות, ידחה את התביעה" (ראה עמ' 56).

בפסיקה נקבע בהקשר זה כי הקריטריונים האמורים בסעיף 59 לחוק אינם תלויים זה בזה, ואין בהכרח זיקה שבחובה בין קיום מקורות כספיים לתובע מזונות מן העיזבון לבין ההכרעה המשפטית בסופו של יום. על ביהמ"ש להפעיל את שיקול דעתו, כל מקרה לגופו, באופן סביר, אם ואיך להביא בחשבון את המקורות הכספיים השונים (ראה ע"א 181/78 דורון נ' עיזבון דורון פ"ד לב(3) 533, ע"א 398/80 שחר נ' שור פ"ד לו(2) 281).

בפסק דין בנושא מזונות מן העיזבון שניתן ביום 14.2.08 ע"י בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א ע"י כב' השופטת ורדה פלאוט (תע 103520/05), ביהמ"ש בחן תביעת מזונות מן העיזבון שהוגשה ע"י אלמנת מנוח כנגד עזבונו.

המדובר היה באשת המנוח שנישאה לו בנישואין אזרחיים ברומניה. בין המנוח לאשתו נחתם הסכם יחסי ממון בפני נוטוריון, אשר לפיו נקבעה הפרדה רכושית ביניהם, למעט  בחשבון משותף בבנק ע"ש שני בני הזוג, אשר הוסכם שבחשבון זה יפקיד כ"א מבני הזוג את הכנסותיו.   בנוסף נקבע בהסכם כי הבעל יפקיד בחשבון נפרד ע"ש האישה סך 400$ לחודש והאשה תוכל למשוך את הכספים שיצטברו בחשבון רק לאחר פטירתו.  לגבי דירת המגורים נקבע בהסכם כי האישה תוכל להמשיך להתגורר בה במשך 3 חודשים לאחר פטירת הבעל.

יורשת המנוח הייתה ביתו, עפ"י צוואה שהניח אחריו המנוח ונחתמה על ידו בסמוך לנישואיו  לאישה התובעת.

ביהמ"ש בחן את הפרמטרים המופיעים בסעיף 59 לחוק וכן את מבחני הפסיקה ולהלן בקצרה התייחסותו לכל אחד מהפרמטרים:  

א. שווי העיזבון (סעיף 59(1) לחוק)- למרות העובדה שהיקף העיזבון היה מאפשר גביית מזונות מן העזבון ולא היה קיים חשש כי בתו של המנוח תיאלץ בנטל מכיסה, קבע ביהמ"ש כי אין לזכות את האישה במזונות מן הטעם הזה בלבד.

ב. מה שהזכאי למזונות עשוי לקבל מן העיזבון כיורש (סעיף 59(2) לחוק)- במקרה שבנדון לא היתה מחלוקת כי האישה לא ירשה דבר בצוואתו של המנוח.

ג.רמת החיים של המוריש והתובעת ערב מות המוריש והשינוי שחל בצרכי התובע עקב מות המוריש (סעיף 59(3) לחוק)-  במקרה המוזכר, התובעת – האישה, לא הצליחה לשכנע את ביהמ"ש בכך שהיא הורגלה לרמת חיים גבוהה במיוחד. מה גם שביהמ"ש שלל קיומו של "הרגל" בתקופת נישואין כה קצרה. בנוסף, האישה לא הביאה כל נתון באשר לרמת החיים הנדרשת לה ועלותה. וכן מהראיות שבתיק ניכר היה כי האישה מסוגלת לכלכל את עצמה ולהתפרנס מעבודה .

ד. רכושו של הזכאי למזונות (סעיף 59(4) לחוק)- במקרה שבנדון ניכר היה כי יש לאישה דירה בבעלותה ולכן מדורה מוסדר. כמו כן, ביתו של המנוח שילמה לאישה את  כל הכספים שהיה חייב לה המנוח על פי הסכם הממון שנחתם ביניהם ושאוזכר לעיל. בנוסף, זכאית הייתה האישה לקבלת פנסיה ולדעת ביהמ"ש היא לא עמדה בנטל המוטל עליה בעניין זה, ולא פרטה מהו הרכוש הנוסף שיש לה.

ה. הכנסות הזכאי למזונות מכל סוג (סעיף 59(5) לחוק)- האישה הודתה כי הסכומים המשולמים לה כיום מספיקים למחייתה בישראל. כמו כן, היא לא הוכיחה מהם הסכומים להם היא זקוקה על פי רמת החיים ברומניה, לשם תחזור בהעדר אישור לשהייה בישראל, וכן לא הוכיחה כי אין די ברכוש שיש לה- דירה, חסכונות ופנסיה, לסיפוק צרכיה בעת שתחיה ברומניה.

ו. מזונות שהזכאי יכול לקבל על פי סעיפים 2 או 3 לחוק לתיקון דיני משפחה(מזונות), תשי"ט – 1959 (סעיף 59 (6) לחוק) וכן עילה הנובעת מקשר האישות, לרבות מה שהאישה מקבלת על פי כתובה (סעיף 59 (7) לחוק)- מכיוון שבמקרה שבנדון הייתה האישה נוצריה והמנוח היה יהודי, על פי הדין האישי שחל על המנוח, הוא לא היה חייב במזונותיה. כמו כן, האישה- התובעת לא הוכיחה, אף לא טענה, כי חל על העניין דין זר הקובע חיוב שלא על פי הדין האישי.

לאחר בחינת הנסיבות בראי הפסיקה והחוק, קבע ביהמ"ש כי האישה- תובעת לא הוכיחה את הנדרש ממנה אלא להיפך - הוכח כי בבעלותה דירה חסכונות ופנסיה, ומכאן, כי יש לה די והותר מקורות הכנסה לסיפוק צרכיה ההכרחיים. לפיכך, נדחתה בקשתה לפסיקת מזונות מן העיזבון.

כאמור, מזונות מן העיזבון ייפסקו למי שהרים את נטל הראייה והוכיח כי הוא זקוק להם לסיפוק צרכיו ההכרחיים. ביהמ"ש יבחן את הנסיבות בראי הפסיקה ותוך בחינת הפרמטרים המפורטים בסעיף 59 לחוק ויפסוק מזונות רק למי שהוכיח את היותו נזקק להם.