נסיעה בשכרות

נסיעה בשכרות

נסיעה בשכרות הנה עבירה חמורה על דיני התעבורה, מבצעה נחשב לעבריין, וככזה צפוי הוא לסנקציות פליליות משמעותיות.

נסיעה בשכרות מנטרלת את הנהג ומונעת ממנו, לעתים אף בלי משים, לשלוט על הרכב ולציית לחוקי התנועה. עצם נסיעה בשכרות מהווה מפגע ציבורי מסוכן, וכאן נעוצה חומרתה של העבירה. בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, יש משום קלות ראש וסיכון עוברי אורח תמימים, החשופים מבלי דעת, לכושרו הקוגניטיבי המעורער של הנהג. בנסיבות אלו, קיימת סבירות גבוהה שתתרחש תאונת דרכים, שתוצאותיה יכולות להיות קטלניות.

הסנקציה העונשית בשל נסיעה בשכרות

בגין נסיעה בשכרות קבוע עונש מינימום, שלא ניתן להפחיתו אלא בנסיבות מיוחדות. בקובעו עונש מינימום, הביע המחוקק את דעתו, שניתן להעלות את רף הענישה בעבירת נסיעה בשכרות, אך אין להורידו, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות הקלה בעונש.

קודת התעבורה, בסעיף 39א מורה, כי נהג שנמצא אשם בעבירת נסיעה בשכרות, כהגדרתה בסעיף 64ב לפקודת התעבורה, דינו, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים. זאת בנוסף לכל עונש אחר שיוטל על מי שנוסע בשכרות - היינו, בגין עבירה זו.

סעיף 62(3) לפקודת התעבורה שב וקובע את עונש המינימום, של פסילת רישיון הנהיגה לשנתיים, בגין נסיעה בשכרות. הסעיף מוסיף וקובע, כי סנקציה זו תחול אף על הממונה על הרכב שנמצא תחת השפעת אלכוהול או סם.

כן קובע סעיף 62(3 ) לפקודת התעבורה, כי בנסיבות בהן, הורשע הנהג בנסיעה בשכרות, במהלך השנה שקדמה לביצוע העבירה, רישיון הנהיגה שלו ייפסל לתקופה שלא תפחת מארבע שנים. יחד עם זאת, המחוקק הותיר שיקול דעת לבית המשפט, להפחית מתקופת הפסילה, ובלבד שמתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת.

מכאן עולה, שנהג שיימצא נוהג תחת השפעת אלכוהול, ויורשע בעבירה זו בבית משפט לתעבורה, בהיעדרן של נסיבות מיוחדות, גזר דינו, בנוסף לכל עונש אחר, יהא פסילת רישיון הנהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים.

מגמת בתי המשפט לתעבורה בגין נסיעה בשכרות

בתי המשפט לתעבורה הביעו דעתם לא אחת, כי רואים הם את עצמם כמגויסים למלחמה בתאונות הדרכים. ובמלחמה כמו במלחמה, אין מקום למורך לב.

עיון בפסיקה מעלה, כי בתי המשפט ממצים את הדין עם נהגים שנמצאו אשמים בעבירת נסיעה בשכרות, ואינם נוטים לנצל את שיקול הדעת שהותירה להם פקודת התעבורה, ואינם מפחיתים את תקופת המינימום, בת השנתיים, הקבועה לפסילת רישיון. ה"נסיבות המיוחדות" בהתקיימן תיתכן הפחתת תקופת המינימום, פורשו בפסיקה בצמצום רב, ורק במקרים חריגים ומיוחדים, יקוצר עונש המינימום.

כך למשל טענות, כגון: ותק בנהיגה, אי גרימת נזק גוף או רכוש, הזדקקות לרישיון הנהיגה כמקור פרנסה, נדחו בבית המשפט, אשר לא הכיר בהן כנסיבות מיוחדות המזכות את הנאשם בהפחתת עונש המינימום בשל נסיעה בשכרות (רע"פ 3343/04 יעקב נפתז'י נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו. ניתן ביום 16.05.04)).

בית המשפט העליון קבע לא פעם, כי חומרתה הרבה של עבירת נסיעה בשכרות, מחייבת ענישה ראויה, ולכן חריגה מעונש המינימום הקבוע בפקודת התעבורה, תעשה במשורה ובזהירות.

בדיקה לגילוי שכרות

מתחילת שנת 2006, מסמיך החוק שוטר, לעצור נהג החשוד שהוא נוהג נהיגה בשכרות (ובכלל) ולדרוש ממנו לבצע בדיקה לגילוי שרידי אלכוהול או סמים בדמו. ישנן מספר סוגי בדיקות, ובהן: בדיקת דם, בדיקת שתן ובדיקת נשיפה. בדיקות אלו מהוות ראיה מכרעת לביסוס אשמו של הנהג בעבירת נסיעה בשכרות, וניתן להסתמך על תוצאותיהן, אף אם הן מהוות ראיה יחידה.

בנסיבות בהן, מצביעה הבדיקה על כך שאחוז האלכוהול או הסם בדמו של הנהג מעל המותר, או אז, מוסמך, שוטר בדרגת קצין ומעלה, לפסול את רישיון הנהג בו במקום, בפסילה מנהלית, לפרק זמן בן 30 יום.

יש לדעת, כי סירוב לבצע בדיקה לגילוי שכרות, בהעדר הסבר מניח את הדעת, מהווה ראיה נגד הנהג, אשר תביא להרשעתו, הכמעט וודאית, בעבירת נסיעה בשכרות.