השופט מישאל חשין בהתייחסו לסוגיית עבירת השרשרת (עבירה רבת פריטים) בדין הפלילי

מתוך: דנ"פ 4603/97 משולם נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 160

"...

 אין אני סבור כי דוקטרינת העבירה רבת-הפריטים משנה, במישרין – או אף בעקיפין – מן הדין הפלילי המהותי. דוקטרינה זו, לדעתי, בת היא להיגיון הפשוט ולשכל הישר, ובהיותה מה שהיא, אין היא אלא כלי-עזר להחלתו של הדין הפלילי המהותי,

טול לדוגמה אדם החובט ומכה בזולתו חזור וחבוט חזור והכה: בראשו, בידיו, ברגליו, בחזהו ובגבו. כל חבטה וכל מכה מאלו החבטות והמכות – כל אחת מהן – הינה עבירה לעצמה. ניתן – באורח תיאורטי – להגיש בגין כל אחת ואחת מאלו המכות והחבטות כתב-אישום לעצמו, או לחלופין, כתב-אישום אחד בן אישומים אחדים, כמספר החבטות והמכות. ואולם, תובע שכך יעשה יישלח לביתו אחר-כבוד, תוך שיתבקש לחזור ולשְנות שיעור בדין העונשין ובניסוחם של כתבי-אישום. כל החבטות והמכות אשר הונחתו על הקורבן – ללא הרף, בזו-אחר-זו – יראו אותן כעבירה אחת של פגיעה בגוף הקורבן (סוג העבירה אינו לענייננו עתה), ועל דרך זה אף ינוסח כתב-האישום. הנה היא עבירה רבת-פריטים, ואיש לא יאמר – אף לא יעלה בדעתו לומר – כי נוגדת היא את עקרון החוקיות.

הוא הדין במקום בו כולא פלוני את זולתו, שלא כדין, ימים מספר, ובאותו פרק זמן מתעלל הוא בו בדרכים מדרכים שונות. גם כאן תסווג העבירה כעבירה רבת-פריטים, ופלוני יואשם בעבירה ("נמשכת") של כליאת-שווא ובעבירה ("רבת-פריטים") של פגיעה בגוף האדם. גם כאן לא יעלה איש בדעתו כי הדוקטרינה – דוקטרינת העבירה רבת-פריטים – נוגדת את עקרון החוקיות

..."