|
| תמצית העובדות
המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של כניסה למקום מגורים בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 406 ו- 408 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 ובצירוף סעיף 29 לחוק; שוד בחבורה, לפי סעיף 402(ב) לחוק בתוספת סעיף 29 לחוק; חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(1) ו- 329(א)(6) לחוק, בתוספת סעיף 29 לחוק; החזקת סם מסוכן, לפי סעיפים 7(א) ו- 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973; שימוש בסם מסוכן, לפי סעיפים 7(א) ו- 7(ג) סיפא לפקודה. בגין הרשעתו גזר לו בית המשפט המחוזי עונש של 13 שנות מאסר, מתוכן 11 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו עבירת אלימות שהיא פשע או כל עבירה אחרת של שליחת יד ברכוש הזולת, כאשר תקופת המאסר תימנה החל מיום מעצרו של שכטר, 13.3.07; פיצוי למתלוננת בסך של 20,000 ₪; חצי שנת מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה לפי הפקודה.
המערער מלין על חומרת העונש שנגזר עליו.
הערעור נדחה.
נקבע - במלאכת גזירת העונש עורך בית המשפט איזון ושקלול בין אינטרסים שונים שצריכים למצוא את ביטויים בעונש שיושת על הנאשם שהורשע, מהם אינטרסים כלליים, ומהם אינטרסים ושיקולים שסובבים סביב דמותו ונתוניו של הנאשם המסוים העומד לדין.
נקבע - על בית המשפט לעשות שימוש בניסיון החיים ובניסיון המקצועי, בשכל הישר ובשיקול הדעת הרחב הנתון לו, כדי לגבש בכל מקרה ומקרה החלטה עונשית מאוזנת, מידתית וראויה.
נקבע - נסיבות מיוחדות של הנאשם, העשויות להוות נסיבות לקולה לעת גזירת העונש יכולות לזכות במשקל מוגבל בלבד, ומשקלן אף הולך ופוחת, ככל שנסיבות ביצוע העבירה ואפיה חמורים יותר.
|