|
| שים לב שהאמור בסעיף 11 לפקודה הוא אך ורק על עדות על אמירת הדברים ולא על כך שהדברים התרחשו.
ניתן דוג' ואז נוכל להבין אחת את השני יותר טוב:
ראובן רצח את שמעון (היי, אם השמות האלה טובים לברק, הם טובים גם בשבילי :-)). ראובן הגיע למשטרה והודה ברצח בפני השוטר.
כאן זה מתחלק לשניים:
הוראות סעיף 11 מורה לנו כיצד עלינו להעיד על ההודיה של ראובן בפני השוטר. ודוק, גם אם הלכנו לפי סעיף 11, העדות הנ"ל לא תהווה ראיה לכך שהדברים באמת נעשו, כלומר שראובן באמת רצח את שמעון, אלא אך ורק שראובן אמר לשוטר שהוא רצח את שמעון.
לעומת זאת, אם נעמוד בתנאי סעיף 12 העדות הנ"ל תחשב עדות קבילה למעשה הרצח עצמו. כלומר כאילו שמעון הגיע למשפט ואמר "אני רצחתי".
שוב, לפי סעיף 11 אתה רק מוכיח שראובן אמר לשוטר שהוא רצח - לא מעבר לזה. וזה נחשב עדות שמיעה, כי השוטר לא ראה שראובן באמת רצח, אלא רק שמע שהוא הודה על כך.
לעומת זאת לפי סעיף 12 אתה כאילו מביא את ההודיה במשטרה למשפט עצמו, כאילו ראובן עמד על דוכן העדים ואמר "אני רצחתי את שמעון".
|