|
| מצד 1: באמירת "שהנתבע לא יוטרד פעמיים" קיים חשש שלאחר קבלת פסק הדין ההצהרתי התובע עשוי לבקש סעד ממשי. לכן אם בית המשפט סבור שהתובע לא יסתפק או יוושע מקבלת סעד הצהרתי בלבד הוא לא יתן אותו
מצד 2:
הואיל והתביעה הראשונה שהוגשה על ידי המבקש הינה לסעד הצהרתי, המבקש איננו מנוע מלתבוע סעד מהותי, גם אם לא ביקש פיצול סעדים. לעניין זה נאמר על ידי ד"ר יואל זוסמן בספרו סד"א (מהדורה שביעית 1995 בעמ' 560) כדלקמן:
"מי שקיבל סעד הצהרתי בבית המשפט אף על פי שמלכתחילה או בדיעבד נתברר שהיה בידו לתבוע סעד מהותי, אינו מנוע מלתבוע סעד מהותי כזה אף על פי שלא ביקש פיצול הסעדים לפי תקנה 45. הסעד ההצהרתי שניתן לו כדין או בטעות לא היה אלא שלב אחד במימוש זכותו." (ראה האסמכתאות בהערה 15,
ובמקום נוסף:אך הלכה פסוקה היא כי בית המשפט לא יתן סעד הצהרתי מקום בו ניתן לתבוע סעד אופרטיבי, או מקום בו הסעד ההצהרתי אינו יכול לקדם עניינו של המבקש. איני צריך להרחיק עדותי, ודי אם אצטט מסעיף 6.31 לסיכומיו של בן גלים: "לסיכום נקודה זו יטענו המבקשים שאי אכיפת ההסכם והסתפקות בסעד הצהרתי הופכת את הסעד לתיאורטי בלבד וחסר משמעות מעשית...".ושוב:האם אדם שהגיש תביעה לסעד הצהרתי ולאחר מכן לסעד אופרטיבי, צריך להגיש בקשה לפיצול סעדים? בעניין זה, קבע ביהמ"ש העליון שלא. היינו: מי שתבע סעד הצהרתי וזכה, ולימים רוצה להגיש תביעה לסעד אופרטיבי, לא צריך להגיש בקשה לפיצול סעדים. פס"ד הצהרתי אינו סעד ממשי. פיצול סעדים – רק כשמתבקש סעד ממשי, ולא הצהרתי.
מישהו? המנוסה? אייל? גל או עוד" איטה? ימצאו את הזמן ובליבם לסייע בידי להתגבר על הסתירה?
פליייייייייייייייייייייייייייז
תודה
אנסטסיה
|