|
| השופט עדיאל,
לאור האמור, אני סבור כי מבין שתי התשובות, א' ו-ג', התשובה היותר נכונה בנסיבות השאלה היא תשובה א'. למצער, לא ניתן לומר שתשובה זו נכונה פחות מתשובה ג'. אפילו תאמר שתשובה ג' נכונה יותר מתשובה א' (וכאמור זו אינה דעתי), בנסיבות אלה גם אין מתקיימת הנחיית בית המשפט העליון לפיה, "כיוון שהבחינה בנויה בשיטה אמריקאית (שקוראים לה גם בשם רב-ברירה), צריך שהיא תורכב, בלשונה של השופטת נתניהו במשפט בלוי, (לעיל, פיסקה 2, בעמ' 379), מ'שאלות שהמצב המשפטי לגביהן אינו פתוח לפרובלמטיקה וניתן להשיב עליהן תשובה ברורה וחדה על-פי אחת האפשרויות המוצעות בשאלון'" (בג"ץ 7505/98 לעיל, סעיף 15 לפסק הדין).
15. למרות המסקנה האחרונה, לאור המגבלות המוטלות על התערבות בית המשפט בהחלטות ועדת הבחינות אשר פורטו לעיל, אין מנוס מדחיית העתירה. עם זאת, ראוי שבנסיבות המקרה יעמדו לנגד עיניהן של המשיבות דבריו של כב' השופט רובינשטיין בפסק דינו בבג"ץ 6250/05 איציק לוי נ' לשכת עורכי הדין בישראל ואח', לא פורסם, 20.10.05): "...לא מצאנו עילה משפטית, על פי המדיניות השיפוטית הנוהגת, להתערבות בשאלות הבחינה, וכך היינו עושים גם בבחינות במקצועות אחרים. ואולם, לא נימנע שוב מאמירה, כי טוב היה, במישור האנושי ובמישור ההגינות, בחינת "דעלך סני - לחברך לא תעביד" (שבת, ל"א א'), אילו שבה הלשכה ובחנה את עצמה, תוך שכל הנוגעים בדבר נדרשים לעניין במשקפי חובת היחס כלפי הזולת - ויתכן כי בחלק מן השאלות היתה מוצאת כי ראוי לשנות, גם אם אין חובה משפטית לכך".
16. התוצאה היא שהעתירה נדחית.
אין צו להוצאות.
|