|
|
לצוות האתר שלום רב,
אתנצל מראש על סיפור ארוך, אך אני מרגיש שאין ברירה אלא לפרט הכול.
יש לי שכנה שבתה סובלת מגיל 4 מגידול במוח (Craniopharigioma) עם מיקום מאוד בעייתי (בין האונות לגזע המוח). כיום
הבת הזאת היא בת כ-32. הגידול הזה, מאז שהופיע, לוחץ על עצבי הראייה שלה וגורם לליקויי ראיה קשים.
אך היא חיה איתו וניסתה להתמודד עם המצב הזה (סיימה לימודים במוסד לעיוורים
בירושלים ולאחר מכן (לפני כשנתיים וחצי) אפילו התקבלה לאוניברסיטת חיפה (אם אני
זוכר נכון). הכתובת הנוכחית שלה כיום היא בחיפה, שם היא שכרה דירה בזמן לימודיה,
והתגוררה בה לבד (אימה, השכנה שלי, גרה בעיר אחרת).
לצערה, לפני כשנתיים חלה החמרה במצבה והיא נאלצה לעבור כריתה חלקית של
הגידול בגלל שהוא התרחב, איפס את ראייתה כמעט לחלוטין וגרם לכאבי ראש והתעלפויות. הניתוח
בוצע בבית החולים הדסה אין כרם. אחריו היא נאלצה לגור זמן-מה אצל אימה כדי להשתקם
(הרי ברור שלאחר ניתוח שכזה יש תלות באחרים). יש לציין שהיא מקבלת קצבת נכות (אני
לא יודע אם יש הבדל בין "נכות ראייתית" לבין "נכות לעניין שירותים מיוחדים" או נכות
אחרת, ואם כן, מהו). ועד כמה שאני זוכר, היא גם קיבלה קצבת שירותים מיוחדים בגובה
50 אחוז (אני חושב שזה היה עוד בזמן לימודיה במוסד לעיוורים בירושלים, ונדמה לי
שנתנו לה את זה באופן אוטומטי כעיוורת שמתגוררת לבד). במהלך האשפוז בהדסה העובדת
הסוציאלית המליצה לה להגיש תביעה להגדלת גובה הקצבה לשירותים מיוחדים כי תפקודה
נפגע משמעותית. היא הגישה את התביעה (בזמן ששהתה אצל אימה), וגם הזכירה שכרגע היא נמצאת
אצל אימה באופן זמני לצורך התאוששות לאחר הניתוח. היא עברה ועדה רפואית ובמקום להגדיל
את גובה הקצבה, ביטלו לה אותה לגמרי! מהלך מקומם ומשפיל, יש לומר, כי במכתב התשובה
היה מצוין בתור סיבה ש"אינך זקוקה לעזרה של הזולת בביצוע פעולות
יומיומיות" – מה שבפירוש לא היה נכון. כשהיא התקשרה ושאלה מה הסיבה לקביעה
המוזרה, ענו לה ש"זה כי את גרה עם האימא" – מה שגם לא נכון כי היא שהתה
שם באופן זמני וציינה זאת בפירוש. הכוונה שלהם הייתה כנראה לטעון שהיא לא
"עיוורת שגרה לבד". אימה (שלא דוברת עברית בצורה טובה) חיברה בעזרתי
מכתב ערעור, ובסוף החזירו לבת את התשלום הקודם.
לצערן, הסיפור לא נגמר כאן. לפני כמה חודשים חלה החמרה נוספת במצבה של
הבת – הגידול שוב התרחב, וגם הסתעף לתוך האף תוך שהוא גורם לדימומים, כאבי ראש
עזים ביותר ועיוורון מוחלט. היא אושפזה בשל כך, ולאחר האבחון דירבנה אותה העו"ס
שוב להגיש תביעה להגדלת הקצבה. שוב זימנו אותה לוועדה רפואית (למרות שהיה ברור
מהמסמכים שהגישה שתהיה לה בעיה לא קטנה להתייצב שם במצבה הנוכחי, אפילו שהיא חזרה
לגור בחיפה). מטבע הדברים, ממש לפני תאריך הוועדה היא נאלצה לעבור עוד שני אשפוזים
– תחילה בביה"ח רמב"ם למשך 5 ימים, ולאחר מכן שוב, בבית החולים של העיר
בו גרה אימה, למשך שבוע. מיותר לציין שבגלל שמצבה החמיר קשות היא כרגע שוב נמצאת
אצל אימה – היא לא יכולה אפילו לפתוח דלת בעצמה בגלל החולשה הרבה, שוכבת רוב היום
ויש תמיד סבירות לאשפוז נוסף. הוועדה בוטלה מן הסתם (כי הודענו על כך בפקס),
ושלחנו להם מכתב נוקב שהצביע על כך שמצבה אינו מאפשר התייצבות לוועדות – כפי שניתן
היה לראות בבירור באישורים הרפואיים שלה. התקשר אליי הנציג שלהם וביקש שהרופאים יכתבו
עוד אישורים עדכניים ושיציינו בעצמם שהיא זקוקה לכל עזרה אפשרית של הזולת, ועוד ביקש
סיכומים משני האשפוזים האחרונים. הכול בוצע, אך צצה לנו כאן בעיה: כרגע הוא דורש שהיא
או אימה יציינו בכתב "איפה היא נמצאת", "כדי שיוכלו לבדוק אותה",
כלשונו. היא פוחדת להגיד שהיא לא בחיפה, בוכה כל יום ואומרת שייקחו לה שוב את 50
האחוז שיש לה, ובאופן כללי נמצאת על סף התמוטטות עצבים בנוסף לכל הצרות שלה; היא
כבר מצטערת שהקשיבה לעובדות הסוציאליות בכלל. הייתי רוצה לגמור עם הסחבת הזאת,
ולכן השאלות שלי הן כאלה:
1.
מה ההבדל
בין נכות של עיוור לבין נכות "לעניין שירותים מיוחדים"? (הניסוח – מאתר ביטוח
לאומי)
2.
האם יש
לביטוח לאומי זכות לשלול לה קצבה לשירותים מיוחדים על בסיס מקום מגורים זמני
(הדירה של אימה), למרות שיש לה חוזה שכירות חיפאי וכתובת חיפאית בתעודת הזהות?
3.
בכלליות,
מה תמליצו לעשות כדי לפתור את הבעיה?
|