|
| דעה לא נכונה רווחת בציבור, שנכסים מוגנים אינם עוברים בירושה. החוק קובע שתי הוראות נפרדות בנוגע לירושה בנכס מוגן, שהוא דירת מגורים, להבדיל מנכס מוגן שהוא עסק. חוק הגנת הדייר קובע בסעיף 20 בזה הלשון:
(א) דייר של דירה שנפטר, יהיה בן זוגו לדייר, ובלבד שהשניים היו בני זוג לפחות שישה חודשים סמוך לפטירת הדייר והיו מתגוררים יחד בתקופה זו.
(ב) באין בן זוג כאמור בסעיף קטן (א) יהיו ילדי הדייר לדיירים, ובאין ילדים - קרוביו האחרים, כל אלה בתנאי שהיו מתגוררים בדירה יחד איתו לפחות שישה חודשים סמוך לפטירתו ולא הייתה להם בזמן פטירתו דירה אחרת למגוריהם.
נשאלת השאלה, באילו תנאים יוכל יורשו של יורש להיהפך לדייר מוגן ולרשת את הנכס המוגן? שאלה זו נידונה בפסק הדין בעניין רע"א 1711/98 דוד שפי נ' רבקה שטיינר ואח' פד"י נד (1) 394.
במקרה זה האב היה דייר מוגן עוד משנת 1947 והתגורר כל השנים יחד עם אשתו ועם בתו בדירה.
לימים, הבת נישאה ועזבה את הבית. האב נפטר והאם ירשה אותו. הבת חזרה, יחד עם בעלה, לסייע לאם ולסעוד אותה. לימים, נפטרה האם והבת טענה לדיירות מוגנת, ובאותה העת לא הייתה לה דירה אחרת.
השופט אהרון ברק קבע בפסק דין זה, כי כדי שהבת תוכל לרשת את הנכס, עליה לעמוד בארבעה תנאים מצטברים. הבת צריכה להוכיח:
א. כי התגוררה בבית עם אביה המנוח לפחות שישה חודשים סמוך לפטירתו של האב.
ב. בעת פטירת האב המנוח לא הייתה לה דירה אחרת למגוריה.
ג. היא המשיכה להתגורר בדירה מאז פטירת אביה המנוח ועד לפטירת אמה המנוחה.
ד. בעת פטירת אמה המנוחה לא הייתה לבת דירה אחרת למגוריה.
|