|
| הסכם חיים משותפים – נישואי חוזה
הזוגיות היא השותפות החשובה ביותר בחיינו. היא משפיעה על חיינו 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה. אם כך, מדוע אנחנו מוכנים לתת לאחרים לקבוע עבורנו כיצד נצהיר על הזוגיות שלנו וכיצד היא תוגדר ? מדוע אנחנו נותנים לרבנות ולפוליטיקאים להחליט מה טוב בשבילנו ולא לוקחים את השליטה לידינו ? כל שצריך לזכור הוא שבזוגיות לא צריך שותפים, מלבד בני הזוג עצמם. וכשכך הם פני הדברים, יש פתרון אחד - נישואי חוזה.
נישואי חוזה הוא למעשה הסכם משפטי מודולארי לחיים משותפים, שאת תוכנו מגבשים יחד שני בני הזוג, והם אלו שנותנים לו משמעות אישית ואינדיבידואלית ולוקחים אחריות, ביחד, על הדבר שהם יוצרים יחדיו – שקרוי בפי כולנו "משפחה".
יתרונות נישואי חוזה - מאפשר לזוג/בן הזוג להזדהות במעמד החדש בפני המוסדות
נישואי חוזה אינם סותרים את כל אחת מהאפשרויות העומדות כיום בפני בני זוג המחליטים שברצונם לחיות יחד. הם יכולים לחיות בכפיפה אחת עם נישואים ברבנות או נישואים אזרחיים, אבל יכולים גם לעמוד בפני עצמם. זהו הסכם המאושר ע"י בית משפט בישראל, המקנה לו גם תוקף משפטי בינלאומי, והוא מאפשר לבני הזוג להזדהות במעמד החדש בפני מוסדות רשמיים, כמו המוסד לביטוח לאומי, רשויות מקומיות, מס הכנסה ועוד.
זוגות רבים המחליטים להתחתן, בין אם בחתונה דתית ובין אם בחתונה אזרחית, עושים זאת מתוך חשש שאם לא יעשו כן, יאבדו את זכויותיהם כזוג נשוי. נישואי חוזה שומרים על זכויות בני הזוג כאילו נרשמו כנשואים במשרד הפנים. יתרונם הבולט בכך שאם היחסים מגיעים למצב של פרידה, בני הזוג הם שקבעו יחדיו ומראש כיצד יתנהל תהליך זה, והם מבטלים את התלות ברבנות, אותה תלות שקיימת לכל זוג שבחר להתחתן בדרך רבנית או אזרחית.
הסכמות - בנושא ילדים, אחריות זוגית והדדית
נישואי חוזה משאירים/מכבסים את הכביסה בתוך המשפחה. בני הזוג הם שכותבים את הסכם ההתחייבות, בו מפורטות כל ההתחייבויות הרגשיות שהם מקבלים על עצמם ומצהירים זה לזה לקראת חייהם המשותפים כבני זוג נאמנים, אוהבים, המחויבים להקים יחד תא משפחתי. הם גם אלו שמפרטים את ההסכמות ההדדיות שביניהם בכל הנושאים הקשורים בזוגיותם המשותפת, אף מעבר לרכוש ולממון, כגון ילדים, אחריות זוגית, אחריות הדדית או חלילה פרידה.
עריכת נישואי חוזה יכולה להיות מלווה בטקס זוגיות אישי ומרגש, שגם בגיבושו לוקחים בני הזוג חלק מרכזי.
נישואי חוזה הם אפשרות העומדת בפני כל הזוגות בישראל לקחת את הזוגיות שלהם בידיים ולהצהיר עליה באופן אישי המתאים לשניהם, נישואי חוזה שכזה זוכים גם לגיבוי משפטי וחוקי מלא .
הסכם ממון במהלך החיים הזוגיים – גם לאחר ברית הנישואין
מסקנה מקובלת ונפוצה, אם כי לא בהכרח נכונה, היא כי מי שמבקשים לשמור על מצב דברים של הפרדה חלקית או מוחלטת ברכושם, חייבים לכרות הסכם ממון קודם חייהם המשותפים או קודם נישואיהם וקודם סיום חייהם המשותפים או קודם גירושיהם. רבים מאד מתעלמים מן העובדה, כי ניתן לכרות הסכם ממון גם במהלך החיים המשותפים או במהלך הנישואים, כדי ליצור מצב דברים של הפרדה חלקית או מוחלטת ברכושם של בני הזוג. מסקנה זו נובעת מן החשיבה המוטעית, כי הפרדה חלקית או מוחלטת של רכושם של בני הזוג, קשורה קשר בל ינתק ממעמדם של בני הזוג.
לפי דרך מחשבה מוטעית זו, סבורים רבים מאד, כי שעה שבני הזוג צברו את רכושם יחד, במהלך נישואיהם והם חיים בהרמוניה זו עם זה וזה עם זו, או אפילו אין הם חיים עוד בהרמוניה, כבעבר, הרי אין כל מקום לכריתתו של הסכם ממון. אין חולק על כך, כי מי שהביאו לחייהם המשותפים, בין שעוגנו הם בקשר של נישואין ובין אם לאו, רכוש משלהם שצברו הם קודם ליצירת הקשר הזוגי ורוצים להמשיך ולשמור רכוש זה לעצמם, במקרה של פרידה או גירושין, חייבים לכרות הסכם ממון ביניהם שיסדיר את ענייני הרכוש שלהם ובידולו של רכושם האישי זה מזו וזו מזה. הדברים נכונים ויפים אף באשר לבני זוג שנפרדו זה מזו וזו מזה, אם בפרידה סתם ואם בגירושין וקודם לפרידה זו רוצים הם להסדיר את ענייני הרכוש שלהם ולחלקו ביניהם. גם במצב דברים שכזה, הרי אין מכשיר משפטי מתאים ויעיל יותר מהסכם ממון.
מסתבר, כי כריתתו של הסכם ממון בין בני זוג, באמצע חייהם חיונית ביותר במקרים רבים. לא אחת נוצרת מציאות דברים, במהלך חיי נישואין או במהלך החיים המשותפים, כי בן זוג אחד מביא לקופה המשותפת שמנהלים בני הזוג, כספים רבים יותר ממשנהו. כל עוד מוכנים בני הזוג לנהוג מנהג של שוויוניות בהכנסותיהם המשותפת, הגם שאחד מהם מביא לקופה המשותפת סכומים העולים על זה שמביא האחר, הרי שהכול שפיר. שעה שאין בן הזוג מוכן כי מי שעימו או עמה נחלקים החיים המשותפים יקבל מעבר לחלק המגיע לו, להרגשתו ב"עוגה" המשותפת, אזי, נוצר הצורך בהסכם ממון, גם במהלך הנישואין או החיים המשותפים, שכן ללא קיומו של הסכם ממון שכזה, במקרה של היפרדות בני הזוג זה מזו וזו מזה, בהפרדות רגילה או בזו הכרוכה בגירושין, הרי יכול בן הזוג שהביא לחיים המשותפים רכוש פחות מחברו, לטעון למחצית מרכוש זה, הגם שהוא הביא לחיים המשותפים רכוש ששוויו נופל ממחצית רכוש זה. מצב דברים אחר יכול להיווצר, שעה שבן זוג אחד מתחיל או התחילה עסק משלו או משלה או שעסק קיים נקלע לקשיים כספיים ובן הזוג האחר אינו רוצה למצוא עצמו במצב דברים כי הדירה המשותפת או רכוש משותף אחר ייפול טרף לידיהם של מי מנושיו של אחד מבני הזוג. הסכם ממון בין בני הזוג המסדיר הפרדה רכושנית בין בני הזוג, יכול למנוע מציאות לפיה יעוקל רכוש הנחשב, באופן מסורתי, כרכוש משותף בשל חובותיו של בן הזוג האחר, בידי נושיו, כגון דירת המגורים המשמשת למגוריהם של בני הזוג. רישומה של דירת בני הזוג על שם אחד מבני הזוג, לאחר שבוצעה העברה ללא תמורה מבן זוג אחד למשנהו ועיגון העברה זו בהסכם ממון, תוך מתן הסבר משפטי ועיגון נכון להעברה רכושנית זו, תמנע עיקולה של דירה זו ולאחר מכן את מכירתה, בהליכי הוצאה לפועל, בידי נושיו של בן הזוג האחר.
|