|
| לאחר ששאלתי את השאלה, יצא לי לעיין בכל אשר דיבר המחוקק בעניין זה, מסתבר כי השאלה הנוגעת לענייננו היא האם נושא מזונות קטינים יכול להימסר להכרעת בורר.
ובכן, סעיף 3 לחוק הבוררות,התשכ"ח- 1968 מורה כי אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים.
הפסיקה הרווחת צידדה בדעה כי עניין זה כן יכול לשמש נושא לבוררות. כך למשל, נפסק ב- המ' (ת"א) 1715/85 היפשר נ. היפשר , פ"מ מו, 353 , נפסק:
"אף שאין למסור לבוררות ענייני מעמד אישי הקובעים סטטוס, אין מניעה למסור לבוררות עניינים אחרים כגון תביעת מזונות של אישה וילדים".
על כך חזר בית המשפט המחוזי ב- המ' (ת"א) 268/88 דל רחים נ. דל רחים, פ"מ מט (3), 428.
בית הדין הרבני יכול לקנות סמכות בתביעת מזונות קטינים בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) , תשי"ג- 1953, למקרה וניתנה הסכמה לשיפוטו על ידי שני הוריהם של הקטינים.
א. עפ"י סעיף 21לחוק הבוררות, "מחייב פסק בוררות את בעלי הדין וחליפיהם כמעשה בית דין, וזאת כאשר אין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות".
ב. תוקפו המחייב של הפסק מקורו, למעשה בהסכמת הצדדים, ואין הוא נובע מאישור הפסק ע"י בית-המשפט.
ג. אף שאין למסור לבוררות עניני מעמד אישי הקובעים סטטוס, אין מניעה למסור עניינים אחרים, כגון תביעת מזונות של אישה וילדים. (מקורות לעניין זה ניתן לראות
פרופ' אוטולנגי בספרה,בוררות - דין ונוהל (מהד' 2), ס' 52[19]; המ' 162/49ולדמאן נ' יולס [14] ; russell, on the law of arbitration [22] . 26P(. 1982th ed12).
כך קבע ביהמ"ש המחוזי בתל אביב בתמ"א (ת"א) 1715/85
כפי שמציינת פרופ' אוטולנגי בספרה, בוררות - דין ונוהל (מהד' 2) סעיף 326[19], הרי תוקפו המחייב של הפסק מקורו, למעשה, בהסכמת הצדדים, ואין הוא נובע מאישור הפסק ע"י ביהמ"ש. אכן, יכולים הצדדים לשלול תוצאה זו מפסק הבורר, אם יסכימו בהסכם הבוררות שמתן פסק הבורר לא ישלול מצד להסכם את האפשרות להגיש תובענה לביהמ"ש באותו ענין עצמו. לא הוסכם כך, הרי שפסק נחשב כשלעצמו כמעשה בי"ד היוצר חוב חדש, ממש כפס"ד של בימ"ש (ראה ע"א 407/69 עידו נ' קלברסקי [1]; ע"א 72/55 פלדמן נ' קמזון [2]; ע"א 18/49 קליין נ' גלטקה [3]; הולסבורי כרך 2, עמ' 323ס' 611[20]; לסוגית מעשה בי"ד בעניני בוררות השווה גם -
101(1969) spencer, brown and turner, the doctrine of res judicta [21]).
למרות שהילדים עצמם לא היו צד פורמאלי לשטר הבוררות, הרי שהילדים היו צד מהותי לבוררות זו והראיה היא שכל עניין התביעה והפנייה לביה"ד שסמכותו הינה מכח חוק הבוררות נסב על פנייתה של האשה לערכאות בעניין מזונות הקטינים וביה"ד אכן לאחר חתימת שני הצדדים שהיו בדיון בלווית ב"כ ולאחר דיון ארוך פסק כי על הצדדים לידון אך ורק בביה"ד הרבני גם בעניין מזונות הקטינים.
בעניין זה ניתן למצוא אנלוגיה לסוגיה של תביעות מזונות בבית דין רבני, בה נקבע לא אחת כי תתכן האפשרות שהילד הקטין יהיה צד מהותי לדיונים, למרות שאיננו בעל דין באורח פורמלי (השווה -
ע"א 289/82 דאובה נ' מדינת ישראל [6]; ע"א 84/81 גודלפרב נ' גולדפרב [7]; ע"א 552/78 רבי נ' מדינת ישראל [8]; ע"א 315/78 רבי נ' רבי [15]).
יודגש, כי ההורים הינם האפוטרופסים הטבעיים על הילדים וחתימתם על שטר הבוררות עושים את הילדים צד להליכי הבוררות, שהרי חתימתם כמו תביעתם למזונות הקטינים הינם בשם הילדים.
|