|
| אתי, שלום וברכה.
בהגדרת מעמדם ההלכתי של חוקי מדינת ישראל בכלל נכתב רבות (פרופ' אליאב שוחטמן, במאמר שנתון המשפט העברי טז-יז "הכרת ההלכה בחוקי מדינת ישראל"), ולמעשה, ניתן למצוא בין הפוסקים האחרונים, שתי גישות מרכזיות בהגדרת היחס לחוקי המדינה: האחת רואה את חוקי המדינה כתקפים רק מכח הכלל של "דינא דמלכותא דינא"(הרב מרדכי אליהו תחומין ג' עמ' 242, הרב עובדיה יוסף ב- יחווה דעת ה' סג) ואילו האחרת רואה את חוקי המדינה כתקפים מכח "תקנות הקהל"(ישכיל עבדי חלק ו' חו"מ כח ובספר תחומין שם עמ' 238.).
אולם יש לציין, כי אין מקום לראות את הוראות של בימ"ש שהוסיפו זכויות לעובדים (פסיקה המכונה "צווי הרחבה") כהוראות תקדימיות המחייבות מדינא דמלכותא (יעוין בתשובת מהריא"ז ענזיל סי' ד וכן פסק ביה"ד הרבני הגדול הרב שלמה דיוכבסקי תחומין יח').
פס"ד רבנים בעניין זה נמצאים בפדרי"ם של בתי הדין הרבניים. וכן בספרי שורת הדין באופן מבואר יותר.
|