| רועי יקר, בפסיקה ובמאמרי המלומדים ישנה התייחסות לעיקרון המכונה "עיקרון השיוריות של הדין הפלילי " בתהאם לעיקרון זה, על המדינה לעשות שימוש זהיר בהליכים הפליליים וזאת נוכח האופי החמור של האחריות הפלילית, שהטלתה פוגעת בזכויות אדם חוקתיות. - לפיכך, יש להעדיף על פני הטלת אחריות פלילית אמצעים אחרים העשויים למנוע את התופעה החברתית המזיקה ושכרוכות בהן פגיעה קשה פחות, בזכויות היסוד של הפרט (הפוגע). משום שהדין העונשי הוא האמצעי החריף ביותר, היחס בינו לבין אמצעי הסדרה אחרים הוא שיורי. כלומר, יש להשתמש בו שעה שאמצעים אחרים אינם מועילים. המשפט הפלילי מצויד באמצעים הדרסטיים ביותר לרבות שלילת חירותו של אדם". מפנה אותך בעניין זה לבג"צ 88/10 אווה שוורץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, וכן אני מוצא לנכון להפנות בהקשר זה לכתבי המלומדים הפרופ' יורם רבין ודר' יניב ואקי (להלן: "רבין וואקי") בספרם דיני עונשין, פרק 3 (מהדורה שניה 2010) . יחד עם זאת, מדובר בטענה שהיא רלוונטית בפרקטיקה בעיקר לאותם מקרים בהם מראש המחוקק מאפשר קיום הליך מנהלי חלופי אשר מסיבות לא מוצדקות לא נעשה- למשל אם יש אפשרות לעיצומים כספיים, קנסות מנהליים שונים במקום ההליך הפלילי, הרי שטענה זו של שיוריות הדין הפלילי יכולה להתקבל . יחד עם זאת, האפשרות של המתלונן הגיש תביעה אזרחית אינה סותרת את זכותה של המדינה שהיא הצד להליך הפלילי ולא המתלונן להגיש כנגדך כתב אישום אם יש עניין לציבור וראיות לעבירה. מקווה שהייתי לך לעזר בברכה,
אמיר מורשתי, עו"ד
מנהל פורום פלילי
|