|
| היי,
שאלה
מורכבת מאוד, לנוכח המציאות שבה אנו חיים.
כעיקרון,
אפריורית, סרבנות לשרת בצה"ל מטעמי מצפון, עשויה להוות עבירה אתית, שכן
סרבנות לשירות בצבא היא עבירה פלילית שניתן לעמוד בגינה לדין בבית הדין הצבאי.
בהקשר "הפלילי" ידוע לי כי אם ניתן פטור כדין משירות צבאי (למיטב ידיעתי
יש וועדה מיוחדת לפטור מטעמי מצפון, אך אינני עוסק בתחום הצבאי), אז סביר כי לא
תהיה העמדה לדין.
עתה באשר להיבט האתי - וועדת האתיקה הארצית, ובצדק – עד היום לא מצאה להעמיד לדין בגין התנהלות זאת,
אלא אף מעבר לכך, מצאה כי יש לבחון כל מקרה לגופו, כך במקרה שחייל אכן עמד לדין
בגין סירוב לשרת "בשטחים", עסקה וועדת האתיקה בשאלה הבאה:
האם סירוב לשרת בשטחים על ידי חייל מילואים שהינו עורך דין במקצועו,
וכתוצאה מכך העמדה לדין, הרשעה ומאסר בכלא צבאי, מהווה התנהגות שאינה הולמת עורך
דין ו/או עבירה שיש עמה קלון המצדיקים נקיטת הליכים משמעתיים?
החלטתה הייתה:
"סרבנות סלקטיבית מהווה הפרה של פקודה שניתנה כדין ובעקבות
זאת גם מצדיקה העמדה לדין צבאי.
הגם שוועדת האתיקה סבורה שיש פסול בהתנהגות כאמור, אזי
היא איננה סבורה שהתנהגות מהסוג הזה בנסיבות שתוארו במכתב הפונה, דהיינו
סרבנותו מטעמי מצפון, מצדיקה נקיטת הליכים משמעתיים בלשכה.
הסירוב לשרת בשטחים אינו קשור לעיסוק המקצועי של
עוה"ד אלא מבטא את עמדתו הפוליטית מצפונית. בשל הריחוק הזה ולאור פסק
הדין שניתן בפרשת על"ע 1734/00 הועד המחוזי נגד עו"ד שפטל,
סבורה ועדת האתיקה שאין לנקוט בהליכים כאמור.
(עסקינן
בא"ת -02\121).
לימים,
ההחלטה לעיל "רוככה" כפי שעולה ממאמר שכתב דאז יו"ר וועדת האתיקה,
ארד איילון, כדלקמן:
"ויכוח זה, מעלה אל פני השטח את תפקידה הדו-ראשי של ועדת האתיקה.
בכובע אחד, הועדה פועלת בשמו של הקובל (הועד המרכזי), ולפיכך, היא הממליצה על
העמדה לדין או על גניזה של תלונה. בכובעה השני, הועדה פועלת כמייעצת לחברים
לענייני אתיקה, ומי שפועל לפי חוות דעתה – גם אם שגתה – לא יעמוד לדין משמעתי בגין
התנהגותו. המקרה הנדון מלמד, שחבישת שני הכובעים על ראש אחד היא תנאי חיוני להגנה
על מעמדה ועל תפקידה של ועדת האתיקה כסמכות לענייני אתיקה".
נקבע אז,
כעניין של מדיניות שכל מקרה ייבחן לגופו.
להשלמת
הדברים, אבקש להפנות לעוד מספר החלטות קשורות, אך לא זהות:
החלטה
אחרת, דומה, אך לא עוסקת בסרבנות כמשמעותה, נגעה למשל להתבטאות של עורך דין, שטען
כי "הורי חיילי צה"ל
שולחים אותם לרצוח בעזה, ועד כה רצחו חיילי צה"ל למעלה מ- 300 אזרחים",
החלטה זו גם נגנזה על ידי וועדת האתיקה הארצית, בטענה שההתבטאות לא הגיעה לכדי
צורך להעמדה לדין בשל ריחוקה מהמקצוע (א.ת. 14\247).
החלטה אחרת
שגם עוסקת ברוח הדברים, התייחסה להחלטה של וועדת האתיקה הארצית שלא לעסוק בתלונה נגד
עורך דין, בטענה שהוא מתגורר מעבר לקו הירוק לכאורה במאחז לא "חוקי",
החלטת הוועדה הייתה:
"התלונה
והתגובה מגלות, על פני הדברים, מחלוקת בשאלת "חוקיותו" של המאחז המדובר.
המתלונן מסתמך על דו"ח עו"ד ששון. הנילון טוען לקיומן של תכניות מתאר
ש"נתקעו" בשל שיקולים פוליטיים. דומה כי הלשכה אינה מצוידת בכלים להכריע
במחלוקות אלה, ודאי שלא במסגרת ההליך המשמעתי שנועד למטרות אחרות". (א.ת 07\17).
מכאן
לעמדתי –
עקרונית סרבנות מצפונית עשויה להוות עבירה אתית, עם זאת נראה כי וועדת
האתיקה הארצית (שהחלטותיה מחייבות את הוועדות המחוזיות) נזהרת מאוד בנושא הזה,
ובכלל זה בעניינים פוליטיים. הטעם לכך הוא ברור, והוא גם לדעתי נלמד מעמדת בית
המשפט העליון בפרשת שפטל המפורסמת (שעסקה בהתבטאות פוליטית).
תאורטית אפשר להעמיד
לדין, אני מתקשה להאמין שהדבר ייעשה. העמדה לדין במקרה כזה תהיה מורכבת, וגם
לנקבל, תהיינה שלל טענות הגנה טובות, שמסתמכות על פסיקה, ועמדות קודמות של וועדת
האתיקה הארצית.
בברכה,
אדם אשכנזי, עו"ד
מנהל פורום אתיקה מקצועית
רחוב האורגים 21, אשדוד
טל': 08-6538011 : Adam@an-law.co.il
|