|
| רבים מהשופטים מאחרים במתן
פסק הדין, ובכך יוצרים
רושם, שהם רשאים לתתו בכל
עת. אולם מועד מתן פסק הדין
מוגבל בתקנה 90(ד) לתקנות
סדר הדין האזרחי: “בית-המשפט
הדן בערכאה ראשונה ייתן החלטתו לא יאוחר
משלושים ימים לאחר תום הדיון; לא
נתן החלטתו במועד האמור, ייתן
על כך הודעה מנומקת בכתב לנשיא בית המשפט"
(החלטה היא גם פסק דין בהתאם
להגדרה שבתקנה 1).
וכבר נפסק, כי
איחור בלתי סביר במתן פסק דין עשוי להביא
לביטולו בידי ערכאת הערעור, בייחוד
כשפסק הדין מבוסס על מהימנות עדים,
אך הכלל הוא, שהאיחור,
כשלעצמו, אינו
סיבה מספקת לביטול (ראו
ע"א [מחוזי,
ת"א]
47491-05-13, עו"ד
מאיר כסיף נגד אתרים בחוף ת"א
ואח', וההחלטות הנזכרות
שם).
|