|
| 1. מי שאינו רב, והוא
נותן תעודת הכשר בניגוד לסעיף 2 לחוק
איסור הונאה בכשרות, אפשר
להאשימו, לדעתי, בעבירה
על סעיף 282(2) לחוק העונשין
(מתיימר לעשות פעולה בעלת
אופי רשמי, שרק מי שמוסמך
לכך על פי דין רשאי לעשותה, ואין
לו הסמכה כאמור). ואם התעודה
נחזית כתעודה רשמית, אפשר
להאשים את הנותן גם בזיוף, ואת
מציג התעודה בשימוש במסמך מזויף, לפי
סעיפים 418 - 420 לחוק האחרון.
2. המחוקק לא ראה צורך לקבוע
דווקא בחוק איסור הונאה בכשרות הוראה
מיוחדת, שמתן תעודת הכשר
בלא סמכות הוא עבירה, מן
הסתם משום שאפשר, כאמור,
להאשים את הנותן על-פי
ההוראות הכלליות שבחוק העונשין.
3. בפסק דין חדש, מ-
12 בספטמבר 2017, קבע
בית המשפט העליון, בדיון
נוסף וברוב דעות, כי אסור
לבית אוכל שאינו מחזיק בתעודת הכשר להציג
כל מצג כשרותי, אולם מותר
לו להציג מצג אמת בדבר הסטנדרטים עליהם
הוא מקפיד ואופן הפיקוח על שמירתם,
הכולל גם הבהרה מפורשת כי אין
בידו תעודת הכשר (דנג"ץ
5026/16, שי גיני ואח' נגד
הרבנות הראשית לישראל ואח').
|