|
| 1. סעיף 3 לחוק
איסור לשון הרע קובע: “אין
נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין
ובשלמות, או אם היא והתייחסותה
לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום
או מנסיבות חיצוניות, או
מקצתן מזה ומקצתן מזה", כלומר:
העובדה, ששמך
לא צוין במפורש בפרסום הפוגע, היא
כשלעצמה אינה שוללת ממך את זכות התביעה,
אם ניתן לזהותך על-פי
ההקשר. אך עדיין צריך לבחון
אם עומדת למפרסם הגנה מההגנות שבחוק,
למשל, שהפרסום
אמת ויש בו עניין ציבורי (סעיף
14 לחוק) או
שהפרסום נעשה בתום לב, באחת
הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק.
2. פרסום כתב בי-דין,
המכיל לשון הרע, שלא
במסגרת ההליך המשפטי מוגן אם הוא דיווח
נכון והוגן, ובהנחה שלא
נאסר (סעיף 13(7), 13(11) ו-
21 לחוק). המבחן
כאן אינו אם האמור במסמך נכון, אלא
אם נכון שהוא הוגש, ואם
הדיווח על כך ענייני, שלם,
ואינו מוצא מהקשרו כדי ליצור
תמונה מעוותת. על כך ראה
בדיון המקושר מטה ובמקושר אליו.
|