|
| חוק איסור לשון הרע מגן,
בין היתר, על מי
שפרסם לשון הרע בתום לב כדי לגנות או
להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן (סעיף
15(10) לחוק). ולדוגמה
(הפוכה לזו שהבאת), אם
ראובן מעליל עלילת שווא ששמעון אנס סדרתי,
ושמעון מגיב בהקשר זה:
“ראובן שקרן ונוכל",
שמעון מוגן.
אבל החוק אינו מגן על מי שמפרסם
לשון הרע שאין בה לא אמת ולא תום לב,
אך כנקמה על לשון הרע שפורסמה
קודם, כמו בדוגמה שלך.
"תרופתו של הנפגע מלשון הרע
איננה על דרך פרסום נגדי, מצידו,
של לשון הרע של המפרסם.
והמבקש לגנות או להכחיש לשון
הרע שפורסמה חזקה עליו שיעשה כן; דבר
שאין לו זכר במאמר נושא דיוננו” (ע"א
809/89, משעור נגד חביבי).
ו”אכן ככלל, מן
הראוי כי תגובה ללשון הרע תהא בעלת תוכן
ענייני הרלוונטי להכחשה ולגינוי ולא
תהווה היא עצמה לשון הרע... [אבל]
אין לשלול את ההגנה רק בשל כך
שבתוכן הדברים יש משום לשון הרע. שאלת
הסבירות והמידתיות של אותה לשון הרע תיבחן
אפוא במסגרת התנאי המצטבר השני לתחולת
ההגנה, הבא לידי ביטוי
בדרישת תום-הלב” (ע"פ
8735/96, ביטון נגד קופ).
על כן בדוגמה שהבאת ראובן יכול
לתבוע את שמעון ושמעון יכול להגיש תביעה
שכנגד, ושתי התביעות עשויות
להתקבל, ואז יצטרך בית
המשפט לשקול ולהחליט איזו לשון הרע חמורה
יותר: “שקרן ונוכל",
שפורסמה בעלמא או "אנס
סדרתי", שבאה בתגובה,
מתוך כעס ותסכול. בית
המשפט עשוי גם לפסוק פיצוי זהה לשני
הצדדים, כך שהסכומים יאיינו
זה את זה, ואפשר שינסה
מלכתחילה לשכנע את הצדדים למשוך את
תביעותיהם.
|