|
| כללי - השופט מתעלם לחלוטין מהדיון שהתקיים בפניו ובו קבע בעצמו כי יש 5 שאלות שגויות ואף הציע ללשכה לתקן אותן (כולל פסילת שאלות). חשוב להדגיש כי לא היה מדובר בהצעת פשרה, אלא בקביעה "לכאורה" של השופט, אמנם בטרם הכרעה סופית, אך לאחר שהשופט למד את החומר ושמע את הצדדים. אחרת העליון יגיד שלשופט מותר להציע פשרה ואח"כ בפסק הדין לקבוע דבר אחר ואין לכבול את ידי השופט.
שאלה 9 - בדיון השופט הציע לפסול שאלה זו, לאחר שלא השתכנע מהסברי הלשכה. גם בפסק הדין השופט לא מכריע אם נפלה טעות דפוס או לא. טעות דפוס יכולה להיות גם בסיפור השאלה וגם מבחינה צורנית המשבשת את קו המחשבה של הנבחן, כך שגם אם השופט מקבל שלא חסר דבר בסיפור השאלה, הוא בעצם מקבל שנפלה טעות דפוס צורנית המחריגה שאלה זו מיתר השאלות. השופט פוסל את הטענה כי לחלק מהנבחנים נמסר להתעלם מהשאלה, אך מתעלם מהטענה כי חלק מהנבחנים קיבלו הסבר וחלק לא - וזו התנהגות בלתי סבירה לחלוטין של הוועדה הבוחנת.
שאלות 20+24 - השופט מתעלם מכך שבמסגרת תיקון התקנות האחרון, הלשכה דאגה לתקן גם נושא זה כדי שסדר הדין "בכל תחום שאינו פלילי" (כולל בית הדין לעבודה) ייכלל בבחינה - אך זה נכון לבחינה הבאה.
שאלה 27 - השופט לא מכריע חד משמעית אם השאלה עוסקת בדין המהותי (שלא נכלל בחומר לבחינה), אך הוא סבור שברגע שהוא ביטל "חצי שאלה" הוא ממילא ריפא את הפגם. האמנם? יש מקום להביא להכרעת העליון האם במקרה של חצי שאלה שלא על החומר לבחינה ניתן לרפא את הפגם באמצעות ביטול החצי הזה, או שיש לבטל את כל השאלה, בשל הלחץ הלא הוגן שזה מפעיל על הנבחן?
שאלה 66 - כל מילה מיותרת.
שאלה 93 - השופט קיבל את כל טענות הוועדה הבוחנת ואפילו לא מצא לנכון להתייחס לשאלה בפסק הדין, למרות שכידוע, אסור לנאמן לעכב את כל כספי הנאמנות בשל חוב שכר טרחה.
בהצלחה. 
|