| הכלל הוא כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה" (סעיף 6 לחוק ההתיישנות). מכאן, שעילת תביעה תתיישן, בין מועד היווצרות העילה לבין מועד הגשת התביעה, לכלל זה נוצרו חריגים, שהביאו לדחיית המועד לתחילת מניין ההתיישנות.
דוגמאות: חריג "התיישנות שלא מדעת" קובע כי אם נעלמו מהתובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה (סעיף 8 לחוק ההתיישנות).
מקום שנוצר פער בין "מועד היוולד העילה", לבין מועד "היוודעה" לתובע נטתה הפסיקה לקבוע כלל של "ידיעת עיקרי עילת התביעה" חריג אחר הנוגע לעוולות נזיקיות – קובע כי "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה (סעיף 89 לפקודת הנזיקין):
(1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל – היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; ואם הוא נמשך והולך – היום שבו חדל;
(2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל – היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק.
מכאן שמדובר בשאלה מורכבת מאוד, ולהערכתי אם ידעת על ההרחבה בזמן אמת- על פניו התביעה כנגד השכן התיישנה.
בברכה,
תומר ששון, עו"ד
מנהל פורום דיני נזיקין
שלומציון המלכה 18, ירושלים
טל': 050-7947421; מייל: tomer3630@walla.com
|