|
| ג. מיהוא "חליף"? – מבחן "זהות האינטרסים"
כפי שנבהיר להלן הפסיקה הרחיבה את תחולת הכלל של מעשה בית דין גם למקרים שבהם אין זהות פורמאלית בין הצדדים, אך קיימת זהות אינטרסים.
פרופ' זלצמן מסבירה בספרה כי:
"מבחינתו של כלל מעשה בי"ד, מבחן זהות הצדדים בכל אחת מן ההתדיינויות אינו המבחן הפורמאלי- הטכני, אלא מבחן מהותי של זהות האינטרסים המיוצגים בכל אחת מן ההתדיינויות…" (זלצמן, בעמ' 413-414).
המבחן המהותי של "זהות האינטרסים" המצדיק השתקת בעל דין במשפט שני גם אם לא היה צד פורמאלי להתדיינות הראשונה, אומץ בהלכה הפסוקה לכל אורך השנים. בהתאם למבחן מהותי מרחיב זה מתמקדת הבדיקה בבחינת בזהות האינטרסים שיוצגו ונדונו בהליך הראשון אל מול האינטרסים עליהם מבקשים להגן בהליך השני, ולא בבעלי הדין הפורמאליים שהופיעו בכל הליך.
בהלכה הוסבר לא פעם, כי המבחן לעניין זה הורחב בפסיקה הישראלית בעקבות הפסיקה האמריקאית. ראו למשל בע"א 431/80 גד רוזנברג ואח' נ' קרן חזן (1981), עמ' 755-756:
"הרעיון, שלפיו, למרות חוסר הזהות בין בעלי הדין, קיימת זהות אחרת מבחינה משפטית, שדי בה כדי להשתיק את ה"קרוב לעניין", הורחב בפסיקתו של בית-משפט זה, בעקבות ההלכה הפסוקה בארצות-הברית.. קרבת עניין כזאת קיימת כאן, תרתי משמע, מכוח העובדה, שהמערערים הם הורי אביה של המשיבה (על כך לא נמצאו עוררים), ובנסיבות העניין הצדק מחייב, שאותו מעשה-בית-דין, שנוצר בין המשיבה לבין בנם, ישתיק גם אותם.".
בפסיקה המודרנית ניתנה משמעות רחבה למושג ה"קרבה המשפטית" שדי בה כדי להשתיק בעל דין בהתדיינות שנייה גם אם לא היה בעל דין פורמאלי בהתדיינות האשונה. על נקודה זו עמדה כבוד השופטת ע' ארבל בפרשת ע"א 9647/05 פוליבה נ' מדינת ישראל (2007) עמ' 23-24 כדלקמן:
"התפיסה המודרנית מעניקה למונח "קרבה משפטית" (privity) משמעות רחבה הכוללת גם מצבים שבהם משום "קרבת העניין" של צד זר להליך לעניינו של אחד מבעלי הדין ביחס לנושא ההתדיינות, יש להשוות את מעמדו, מטעמים שבמדיניות משפטית ומשיקולי צדק, לזה של בעל דין, לצורך החלתו של הכלל בדבר השתק פלוגתא ... הסטייה מן התנאי בדבר זהות הצדדים נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט על פי נסיבותיו הפרטניות של המקרה שבפניו. בבוחנו שאלה זו ישקול בית המשפט, האם בהחלת השתק פלוגתא במקרים כאמור עלול להיגרם אי-צדק והאם המבקש להחיל את ההשתק עושה זאת בתום לב.".
המשמעות הרחבה שניתנה למונח "קרבה משפטית", תורגמה למבחן המהותי של זהות האינטרסים – דהיינו: הכלל שהתגבש בפסיקה הוא, כי הדוקטרינה של השתק פלוגתא תחול גם במקרה שבו אין זהות מבחינה פורמלית בין בעלי הדין אם קיימת זהות אינטרסים כספיים, משפטיים, משפחתיים ואחרים.
ראו למשל את פסקי הדין של בית המשפט העליון ב:
ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק (1976) בעמ' 32-33:"לצורך השתק פלוגתה יכולה להספיק גם זהות האינטרסים של התובעים בשתי תביעות הבאות בזו אחר זו..";
ע"א 344/83 מוניס רויטמן נ' גרשון פרס (1985), עמ' 38: "לצורך השתק יכולה להספיק גם זהות האינטרסים של התובעים בשתי התביעות";
ע"א 1041/97 אבי סררו נ' נעלי תומרס (2000), עמ' 4: "יש מקרים שבעל הדין הוא חליפו של בעל הדין בהליך הראשון או כעין חליפו או שיש "קרבה משפטית"...או שיש זהות אינטרסים בין בעלי הדין";
ע"א 686/02 עמותת בעלי ודיירי קרית וולפסון בירושלים נ' קריית וולפסון בירושלים (2004), עמ' 15:"יתקיים מעשה בית דין גם במקרה שבו אין זהות בין בעלי הדין אם קיימת זהות אינטרסים";
ע"א 3180/05, ד"ר ריאד נעים זריק נ' עודה ג'רייס (2007), עמ' 15: "השתק פלוגתא יתכן ויווצר לא רק כלפי בעלי הדין עצמם אלא אף כלפי חליפו של בעל דין, כעין חליפו, אדם בעל קרבה משפטית אליו, או אדם שיש לו זהות אינטרסים עימו";
ראו עוד את פסקי הדין המחוזיים ב:
ת"א (י-ם) 4127/02, שוקרון נ' משגב לדך (2003), עמ' 8: "המונח חליף הוא מונח רחב. המפתח לזיהוי הוא מפתח האינטרס";
בש"א (ת"א) 21750/06, בנק מזרחי טפחות נ' צמרות (2006), עמ' 7: "אמנם, אין חפיפה מוחלטת בין הצדדים לכל אחת מהמרצות הפתיחה, אך קיימת זהות אינטרסים (וגם קירבה משפחתית) בין המבקשים בכל אחת מהן".
לסיכום, בסופו של יום ייבחנו מכלול נסיבותיו של כל מקרה למציאת זהות האינטרסים, כאשר המבחנים יהיו מבחן הצדק (האם בהחלת השתק הפלוגתא עלול להיווצר אי צדק) ועל פי מבחן תום הלב (האם מבקש ההשתק עושה זאת בתום לב), והכל נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהתדיינות השניה, אשר תכריע בכל מקרה שיובא לפניה ובכל טענת השתק, האם כבר נדונו ומוצו ההליכים ביחס לאותו אינטרס, כך שיש להשתיק בהתדיינות השניה את בעל הדין הבא בשם אותו אינטרס, גם אם הוא לא היה צד פורמאלי להתדיינות הראשונה, שכן "היה לו יומו בבית המשפט" מבחינה מהותית של צדק.
|